
חברת המערכת איילין שלבי, סטודנטית בחילופין בפקולטה לעיצוב HIT, משתפת בשלושה איורים שממחישים איך נראה המצב דרך עיניים של מבקרת בישראל.
איילין שלבי, הפקולטה לעיצוב HIT

המספרה
בתור מי שעברה לאחרונה לישראל, מרתק – ומעט משונה – עבורי לבחון את האקלים הפוליטי הסוער. אירוע אחד שמשך את תשומת לבי במיוחד עירב את שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה, והביקור שלה במספרה בתל אביב במהלך הפגנות המחאה. זו הייתה ההשראה לאיור הסאטירי שלי, שמבקש ללכוד את האבסורדיות של המצב ולהציע פרשנות על מצב העניינים הנוכחי במדינה.
באיור, שרה יושבת בנוחות במספרה בעודה מתעלמת מהכאוס שבחוץ. מבעד לחלון, אפשר לראות קבוצת מפגינים עם שלטים בנוסח: "תצבעי לסגול!", כדי להדגיש את הקשר בין שרה לבעלה. ראש הממשלה מזוהה עם הצבע הסגול. האיור מדגיש את ההתמקדות של המפגינים בדמוקרטיה ולא בפינוקים שטחיים.
מעצב השיער, שמביט אל הקהל שבחוץ, נראה לכוד בין עבודתו לבין הנטיות הדמוקרטיות שלו.
לעומתו, שרה לא מודעת לעולם שבחוץ. היא מתמקדת רק בתספורת שלה, ודורשת "פשוט תחתוך אותם". באנגלית יש לכך משמעות כפולה. בעבר, אשת ראש הממשלה אמרה כי יש לעצור את ההפגנות בכל אמצעי שיידרש. שורות אלה מדגישות את הנתק בין סדרי העדיפויות שלה לבין הדאגות של המפגינים ממש מחוץ למספרה.
אני סבורה שהאיור הזה הוא ייצוג עוצמתי אך קליל של האבסורד של התקרית ושל התסיסה הפוליטית הרחבה יותר. הסיסמאות השנונות וההצבה של שרה במספרה, על רקע ההפגנות, מעבירות מסר נוקב מבלי לנקוט בהתקפות אישיות.
בפריים אחד בלבד, האיור מעלה שאלות חשובות לגבי אחריות פוליטית, תפקידה של מערכת המשפט ותפיסת הציבור את מנהיגיו. הוא משמש תזכורת לכך שסאטירה פוליטית יכולה לעורר שיחה ולאתגר את הסטטוס קוו, גם כאשר עוסקים בנושאים מורכבים ורגישים.

תלוי על הקו – נקודת מבט של עולה חדש על מחאות וחיי היום יום בישראל
כמבקרת בישראל, אני בוחנת את האיזון המורכב בין המהומה הפוליטית במדינה לבין חיי היומיום של תושביה. בהשראת המצב, יצרתי איור שמכיל את הניגוד בין אקטיביזם לשגרה. במרכזו חבל כביסה מתוח בין שני בניינים מעל רחוב שליו, עליו תלויים בגדים מכובסים לצד דגל ישראל, שנראה לעתים קרובות בהפגנות. הסצנה הזו מקפלת בתוכה את החוויה שלי כאאוטסיידרית, שעדה לקיום בו-זמני של חיים רגילים ואקטיביזם פוליטי, אך אף פעם לא ממש מבינה מתי או היכן הן יתרחשו או מי מעורב.
כמי שמגיעה מבחוץ, אני מופתעת מהחוסן של האנשים סביבי. הם מנווטים בתוך המורכבות של הנוף הפוליטי המקומי ובאותו זמן ממשיכים לעסוק במשימות היומיומיות שמגדירות את חייהם. האיור לוכד את האיזון העדין הזה, כמו גם את הניסיון שלי להבין את אופי ההפגנות ולזהות את המשתתפים. הסצנה משקפת את הסקרנות והבלבול שלי כשאני מנסה להרכיב את פאזל החיים בישראל.
מי הם המפגינים? כיצד הם מאזנים בין המחויבות שלהם לאקטיביזם לבין היומיום שלהם? איך נמשכים החיים על רקע הלחץ הפוליטי העז? אני מזמינה אתכם להרהר בשאלות אלו ולחשוב על יחסי הגומלין בין האישי לפוליטי.

"FLOWERS Not POWERS": הצצה סאטירית לפוליטיקה הישראלית
בניסיון להקל על המצב, יצרתי איור סאטירי שתופס רגע מדומיין של בלבול והומור בתוך הכאוס.
האיור מתאר סצנה בה נתניהו ואחד מבכירי הקואליציה שלו עומדים מאחורי חלון ומביטים על רחוב מלא במפגינים המתנגדים לרפורמה המשפטית. שני הגברים נצמדים בחוזקה אל החלון, בקושי מוצאים מקום בין מאות הפרחים. חבר הקואליציה, מתוסכל בעליל, אומר לנתניהו: "פרחים, לא סמכויות", תוך שהוא רומז שנתניהו לא הבין את כוונתם המקורית להגביל את ה"פרחים" של מערכת המשפט ולא את "סמכויותיה".
הסצנה נועדה להדגיש את חוסר התוחלת בניסיון להגביל את סמכויות הרשות השופטת, במיוחד במדינה דמוקרטית כמו ישראל. נוכחותו של חבר הקואליציה באיור מצביעה על כך שגם בין שורות נתניהו יש מי שעשוי להיות ביקורתי כלפי מהלך כזה, ולהטיל ספק בנחיצותו ובתוצאותיו. שפע הפרחים בחדר עומד בניגוד למציאות העגומה של המצב הפוליטי בחוץ, ומסמל את המאמץ והמשאבים המבוזבזים של הקואליציה.