שקר החן, הבל היופי

בלה רודניק היא סטייליסטית מזון מהמובילות בתחום בארץ, עם ותק של למעלה למעלה משני עשורים בתעשייה. בראיון ל’כולעיצוב’ רודניק מספרת על הקושי המרכזי במקצוע המרתק שלה: מצד אחד להישאר נאמנה לאמת היצירתית ומצד שני לספק ללקוח מוצר לא פחות ממושלם.

נעם וידר, תקשורת חזותית

איך הגעת להיות סטייליסטית מזון?

אני בכלל למדתי אופנה, בן זוגי היה צלם מזון. באותה תקופה עבדתי כתופרת שמלות כלה, זה היה מאוד מייגע. יום אחד מישהי שעבדה עם בן זוגי ביקשה ממני שאחליף אותה, וקיבלתי על זה שכר שהיה כל כך מיידי -בשונה מהתחום שעסקתי בו- אז המשכתי. בהתחלה זה היה יותר כמו עבודה מהצד. 

סטיילינג לגבינת עמק של תנובה

אז מה זה אומר להיות סטייליסטית מזון? רבים לא מכירים כלל את המקצוע.

בחו״ל יש בדרך כלל הפרדה בין סטייליסט/ית שעושה ארט, מי שבונה את כל הסט, מכין/ה את הרקעים ואת הכלים והכל, ובין סטייליסט/ית המזון (Food Stylist) שעוסק/ת באוכל עצמו. בארץ אין את ההפרדה הזו כי אנחנו פשוט קטנים מדי, אז אני עושה גם וגם. בתחילת הדרך הייתי צריכה לבנות הכל לגמרי בעצמי, אם זה רקעים מצויירים או תפאורה של בית קטן באיטליה. בהמשך הגיעו המחשבים, מה שמאפשר פשוט לשתול מאחורה את הרקע שדמיינתי ומשחרר אותי להתמקד באוכל עצמו. עם כל ההילה של היצירתיות, יש בזה משהו מאוד טכני. בתכלס את באה לצילומים ואת צריכה לתת תשובה לצרכים של חברה כזו או אחרת. צריך לדעת עד כמה “לזייף”, להבין את הרצונות של הלקוח, וכמעט תמיד הכל צריך להיגמר באותו יום.

וואו. כמה אנשים מעורבים ביום צילום כזה? 

בדרך כלל יש נציג/ה מהסטודיו לעיצוב, מנהל/ת מוצר של החברה וגם מנהל/ת התחום, יש את הצלם/ת ואז יש את הסטייליסט/ית, שזו אני, שצריכה להיות הדבק של כל הדבר הזה ולחבר בין הצילום למוצר. 

סטיילינג לפלאפל של טבעול

יש מקום לביטוי אישי שלך בכל הדבר הזה? 

במקרים מסוימים כן, באחרים פחות. לפעמים אני חלק מסיעור המוחות, לפעמים מבקשים ממני ייעוץ לפני הצילומים. ברוב המקרים מאוד קשה להוציא את הבריף מהלקוחות ולהבין מה בדיוק הם רוצים: ״אני רוצה שזה יקבל אור יום״, אבל זה יכול להיות אור אפרפר של אנגליה או בוהק של הארץ שלנו. כל הדברים האלה נפתרים תוך כדי יום הצילום, או שהם לא נפתרים בכלל. הלקוחות מבינים שיש גבול לכמה אפשר לזייף. יחד עם זאת, הלקוח תמיד ירצה שהמוצר ייראה מדהים והעבודה שלי היא לדעת איך להשיג את התוצאה הזו. 

אז איך “מזייפים”? 

אפשר לייפות, ממש כמו באיפור או בניתוחים פלסטיים. אפשר לשחזר, כלומר להכין מחדש את המוצר מחומרים טבעיים או לא טבעיים, לאו דווקא אלו שמופיעים ברכיבים של המוצר עצמו. אם למשל מצלמים עוגיית חמאה, זו יכולה להיות אותה עוגייה שהוספתי לה סוכר או הורדתי ממנה סוכר בעזרת מברשת, או שאני עובדת עם פצירה ומעדנת לה את הצורה. כמובן שגם בשלב העריכה יש מה לעשות, תיקונים בפוטושופ למשל, שזה כבר בשיתוף פעולה עם הצלמים. 

סטיילינג לקונדיטוריית לחמי

היית אומרת שהיום יש יותר מודעות לכך שהאוכל צריך להיראות כמו הדבר האמיתי? 

זה עניין של מגמות, אני חושבת שהאינסטגרם מאוד השפיע על הכיוון שאת מדברת עליו. היום יותר חשוב שהמוצר יהיה מיידי, אמיתי, חם וחי מאשר שהוא יהיה מונח “נכון”. 

למרות שאינסטגרם לעיתים מוציא גם את הצד המלוקק והיפה יותר, לא?

כן, אבל אני חושבת שהגישה העיקרית הוא הקטע של החטף הזה, האינסטנט. הייתה מהפכה גדולה מאוד במעבר בין מצלמה אנלוגית למצלמה דיגיטלית. גלידות זו דוגמה טובה: אי אפשר לצלם גלידה במצלמה אנלוגית כי עד שחיכינו לסט-אפ של התמונה הגלידה הייתה נמסה. היו סטייליסטים שעבדו עם פירה אבל בעיני זה נחשב לטריק זול. כאלו לא היו אצלי. 

יש אוכל שיותר כיף לך לעבוד איתו? 

אוכל טרי. ירקות, סשימי, זה הכי כיף. יש גם בישולים ארוכים אבל אני אוהבת שהאוכל כל כך חי וטרי שאני כמעט לא צריכה לגעת, או שזה קורה נכון במינימום נגיעות, שזה כבר מקצוענות. זה מזכיר לי אמנות יפנית: יושבים וחושבים במשך שעות ואז בתנועה אחת היצירה מגיעה, כי זה כבר שם. אין מאמץ, ומצד שני יש מאמץ מחשבתי. 

סטיילינג לשוקולד ספלנדיד עם מילוי של עלית

איך, אם בכלל, לימודי האופנה שלך בשנקר השתלבו במה שאת עושה היום?

לאורך הדרך עבדתי בהמון תחומים, השתדלתי תמיד לגעת בהכל. אלה דברים שמצטברים ובסופו של דבר עוזרים לך בהקשר הקונספטואלי. אני חושבת שההבדל בין אנשים שלמדו למי שלא למד זו היכולת לראות את ההיבטים הקונספטואליים של הדברים. צריך לחקור, להרגיש, להבין ולחשוב. חשיבה היא חלק מאוד גדול של כל הדבר הזה. 

סטיילינג לרטבים של שופרסל

מה הם מקורות ההשראה שלך? 

הכל. זה יכול להיות חדשות, פוליטיקה, כל נושא שהוא.

ומה הם כלי העבודה שלך? 

גם פה זה יכול להיות הכל. למשל, כשעשיתי את התואר השני שלי בשנקר לקחתי מלא קורסים ואחד מהם היה צורפות. 

עשית גם תואר שני?

האמת שאין לי תואר שני כי לא עשיתי פרויקט גמר. אצלי אין אמצע, זה או עד הסוף או כלום ובמקרה הזה עד הסוף היה יותר מדי בשבילי כי בשלב הזה היו כבר ילדים, אבל את הקורסים מיציתי עד תום. זה היה תואר רב תחומי: למדתי שם פלסטיקה, אוריגמי, טקסטיל חכם שזה טקסטיל שאפשר לייעד לשימושים טכנולוגיים, כמו סיבי מתכת שמעבירים חשמל, סנסורים וכדומה. אחד הפרויקטים שלנו היה בשיתוף עם הצבא, עבדנו על מדים לחיילים עם סנסורים שיכולים לדעת אם החייל/ת נפגע/ה, איפה הייתה הפגיעה, כמה חמור הפצע. זה היה ממש מגניב. 

סטיילינג לשמן זית זיתא

נשמע שהתנסית בהרבה תחומים.

אני אוהבת את זה. פעם, בשנות החמישים, היה הכי חשוב לקנות בית, למצוא מקום עבודה להזדקן בו, לנטוע עץ ולגדל ילדים ובזה זה נגמר. עם השנים אנשים החלו לשנות את ייעודם באמצע החיים ולגעת בדברים אחרים, שזו מגמה שהולכת ומתחזקת. היום צעיר/ה בא/ה למשרד כלשהו, ואומר/ת ״אני בא/ה לשנה. מה אתם יכולים לתרום לי?״ ומקומות העבודה מקבלים את זה, שזה מדהים.  

יש טרנדים בצילום מזון שמשפיעים על העבודה שלך?

לגמרי. כמו בכל תחום, ברגע שיש טכנולוגיות חדשות זה משפיע מיד על כל התחום. למשל יש עכשיו התפתחות חדשה בתחום התאורה: פעם היו עובדים עם פלאשים, והיום מביאים מהטלוויזיה והקולנוע גופי תאורה שלא מפלישים אלא מאירים תאורה רציפה. התאורה הזו קיימת במצלמות Live View כך שתוך כדי שאת מסדרת את יכולה לראות מה קורה במסך של המצלמה. זה מופלא כי אני לא צריכה להסתכל על הצילום ואז לראות מה אני צריכה לתקן ולשנות. זה מאפשר לי להשאיר מקום לטעויות ולהבין מה קורה תוך כדי התהליך. יש הרבה יותר מקריות בזה, כי אני יכולה פשוט לזרום עם התנועה. 

סטיילינג לוופל בלגי מתוך סדרת מאפים ביתיים

את מאלתרת הרבה? 

כן, אני אפילו שמה את עצמי במצבים בהם אני נאלצת לאלתר כי זה יותר כיף. לפעמים האילתורים שלי לא חכמים במיוחד אבל הם עובדים. היו לי למשל צילומים לחטיפי אנרגיה והשתמשתי שם בדבקים מטורפים (שהם בכלל לא אכילים) בשביל ליצור אפקט של מתיחה כשנותנים ביס. זה היה נורא כיף. אני גם אף פעם לא רושמת את השיטות האלו כי אני רוצה לחוות את האתגר שוב בפעם הבאה שאעמוד מולו. זה טיפ בשביל מעצבים באופן כללי: תהיה לכם תקופה מסוימת בה תהנו מזה שאתם יודעים את הפתרונות, ואז אולי תרגישו שבא לכם משהו אחר. אני לא מחפשת פינות מוכרות וידועות כי אני חושבת שזה אחד הדברים הכי מנוונים במקצוע הזה. 

סטיילינג ליוגורט של דנונה

את מרגישה שהצלחת לייחד את עצמך בנוף?

לכל אחד יש את הייחודיות שלו. פעם אמר לי איזה צלם משפט שנשאר איתי: “כל דפקט אפקט”. לכל טעות יש את ההשפעה שלה. בהרבה תחומים אנחנו חיים ב-undo, את יכולה לעשות משהו ולחזור במחשב כמה צעדים אחורה. עבודות ידיים אלו דברים שאין בהם undo, אי אפשר לחזור אחורה, וזה מחדד אותך. אני מאמינה שיש השפעה מאוד גדולה להנחה הראשונה. בהנחה הזו, או בסקיצה הראשונה, יש משהו נכון שקורה בגלל שהמוח והלב מתחברים שם בצורה לא מודעת.

יש פעמים שאת מסדרת את הדברים בפעם הראשונה וזה פשוט עובד? את משאירה את זה ככה? 

רוב הפעמים, ורוב המעצבים שאני מעריכה אותם יודעים לזהות את זה. אני אומרת את זה גם לבנות שלי, זה מאוד חשוב לזרום ולהרפות. לא לשאוף לשלמות. שלמות היא כמו פסגה, כמה זמן כבר אפשר לעמוד שם? יותר ויותר אנשים מבינים שהדרך יותר חשובה מהמטרה, כמה אנחנו מספיקים להנות ממנה, כמה תהליכים את עוברת עם עצמך. 

סטיילינג ל״כיף״

את נהנית מהדרך? 

כן, כן. ההנאה הגדולה שלי היא מזה שאספתי את האנשים הנכונים שיהיו סביבי. יש עבודות שאני מסרבת להן כי לא כיף לי לעשות אותן, וזה הבונוס הכי גדול בעיניי. פרסומות, למשל, אני כמעט לא עושה כי אני לא אוהבת את זה. לעיתים קרובות אני גם עובדת בחינם בפרויקטים שבא לי להתנסות בהם עם צלמים שונים. אני באה לשם בשביל להתלהב, כי כל דבר שמפנים אליו את המצלמה פשוט מקבל חיים אחרים לגמרי. 

יש פרויקט שהוא הפייבוריט שלך? 

אני שוכחת את הפרויקטים שלי. אני מוחקת בדרך כלל את כל מה שעשיתי, לא אוספת ולא שומרת. יותר מזה, הייתה פעם שראיתי משאית עם פרסומת עליה ואמרתי וואו, זה עשוי לא רע. ואז גיליתי שאני עשיתי את זה. פעם הייתי מתרגשת מאוד לפני כל פרויקט והייתי עושה שיעורי בית לפני שהייתי ניגשת למשהו, היום אני כבר יותר מאלתרת. אני מסתכלת אחורה ואני אומרת שהתהליך שעשיתי עשה משהו למוח שלי אחרי הכל. את המיותר אני זורקת וממשיכה הלאה.  

סטיילינג לפריגת 

יש לך טיפ לסטודנטים?

מבחינתי, אם אתם לא הולכים להיות בחמישייה הכי טובה, אל תהיו שם. ועוד טיפ שהייתי מציעה הוא ללמוד כמה תחומים. אם אני הולכת ללמוד מדעי המוח, אז ללמוד את זה ביחד עם תכשיטנות. ככה את יוצרת את הייחודיות שלך, אחרת יהיו מלא כמוך. כדאי לדעת טוב לפחות שני תחומים שלא קשורים אחד לשני, משהו שאחרים לא חיברו לפנייך ואת תצרי את החיבור הזה. 

כל התמונות בכתבה באדיבות בלה רודניק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *