בחודש יולי הקרוב תפתח בגלריה ויטרינה תערוכה לזכרו של פרופ' עמי דרך, שהיה ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל ונפטר במפתיע לפני כארבע שנים. שמה "תורת המחברים", והיא מציעה פרשנות מעניינת לרעיון המחבר.
ידידיה איש שלום, עיצוב פנים
[/column] [column]"ההיכרות עם עמי החלה בפורום ראשי מחלקות בבצלאל", מספרת אוצרת ויוזמת התערוכה, דקאן הפקולטה לעיצוב ב-H.I.T, פרופ' דנה אריאלי, איתה שוחחתי בעיצומן של ההכנות לתערוכה. "מיד הבחנתי שמדובר באדם יוצא דופן, בעל אישיות מיוחדת, חוש הומור בלתי רגיל ובעיקר מאוד ישראלי. החברות ביננו נרקמה מהר מאוד. חברי הטוב ושותפי באוצרות התערוכה, פרופ' עזרי טרזי, סיפר כי שוב ושוב הוא נדהם מכמות האנשים שמגדירים עצמם כחברים של עמי, ומשוכנעים בכך, וקיווה כי הוא באמת היה חבר שלו. זו סגולה מיוחדת של בן אדם שמצליח ליצור אצל כל כך הרבה אנשים את התחושה הזאת, תמיד בנתינה ומתוך רצון לעזור ולקדם, דבר שאינו מובן מאליו ובוודאי כשמגיעים למקום ולמעמד בו הוא היה".
דרך נולד בחיפה בשנת 1963 לרוזה ואדולף דרך, וכבר בגיל צעיר מאוד ברור היה כי יש לו "ידיים טובות". את שירותו הצבאי מילא כקצין בחיל הים, ולאחריו החל ללמוד במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. בשנת 1996 פתח עם ידידו, דב גנשרוא, את סטודיו עמידב, העוסק בשלושה ממשקי עיצוב מרכזיים: עיצוב קונספטואלי, עיצוב רפואי ומוצרי צריכה קטנים. הסטודיו הגיע להישגים מרשימים ועודנו פעיל."עבודתנו המשותפת באותם ימים בבצלאל כללה לא מעט שיחות פדגוגיות, בעיקר על טיבם של לימודי היסטוריה ותיאוריה במוסד יוצר ואיך נכון ללמד את התחומים הללו. האמנתי כי ישנה חשיבות רבה לבירור מעמד הפילוסופיה והתחום התיאורטי דווקא אצל מעצבים ויוצרים פעילים. תמיד עולה שאלת האיזון והצורך בלימודים אלו בעולם שרובו המכריע עסוק ביצירה, והשיחות עם עמי הביאו לתובנות מאוד משמעותיות שבאו לידי ביטוי כבר בתכנית הלימודים בבצלאל דאז וכן כיום בפקולטה לעיצוב ב-HIT. התפיסה שפיתחנו נובעת מהבנה כי לימודי תיאוריה בעולמות העיצוב והיצירה צריכים להיות מאופיינים בכמה רבדים, אך בראש ובראשונה מבוססים על דימויים ונובעים מתחומי הידע שהסטודנטים זקוקים להם. מכאן הצורך לכונן עבור כל מחלקה את תחומי ההיסטוריה והתיאוריה שלה – שכמובן שונים זה מזו כאשר מדובר בצורפות, עיצוב תעשייתי, עיצוב גרפי, עיצוב פנים, ארכיטקטורה ועוד. הדברים צריכים לנבוע מהעיסוק המעשי בעיצוב עכשווי, להיות תולדה של היכרות עם ההיסטוריה של הדיסציפלינה הזו ולהתחבר גם לשלב "גבוה" יותר של תיאוריה שנבחנת מאוד בקפידה.
"יש צורך במקורות השראה מידיים מחד, אך גם רחבים מאוד מאידך. אחת הבעיות הקשות שיש לנו היא שאנשים "מפחדים" מעיצוב כיוון שאינם מבינים אותו, ובמקביל, אנשי העיצוב השלימו עם התפיסה כי הם אינם מובנים וחדלו מלנסות ולהסביר את עשייתם. הדבר קרה כיוון שאותם מעצבים לא הוכשרו כראוי בתחומי התאוריה, וכך נוצר דו-שיח של חרשים. האתגר הגדול שלנו הוא להביא למקום שאנשים יבינו מהו עיצוב, והתאוריה כבר לא תהיה תורה-שבעל-פה".
זה מביא אותנו לתערוכה, מהי בעצם "תורת המחברים"?
"את הביטוי 'תורת המחברים' או 'התנ"ך של המחברים' טבע עמי והוא מתייחס לאחד המרכיבים הבסיסיים ביותר בעולם העיצוב, המחבר עוסק במה מתחבר למה וכיצד, ובניסיון להבין מהו מחבר, שלמעשה בלעדיו אין עיצוב. פרופ' עזרי טרזי, במאמרו שיופיע בקטלוג, מספר כי בהנחיית סטודנטים או במעמד של הגשת פרויקטים, כאשר הפתרון שהציע סטודנט היה חלש לטעמו, היה עמי מצביע על נקודה כלשהי במוצר ואומר: "…ואני ממליץ לך לפתוח את התנ״ך של המחברים ולבדוק כיצד ניתן לשפר את המפגש בין החלקים"; ואילו כאשר עמד נפעם לנוכח פתרון חדש ויצירתי, הוא היה אומר: "מה שמופיע כאן צריך להיכנס לספר של תורת המחברים". משמעות האמירה היא חיפוש רציני ומעמיק אחר מהות המחבר הנכון לאותו הפרויקט. רבים שואלים אותי לקראת התערוכה, האם היא רלוונטית גם לדו-מימד, והתשובה היא שבהחלט כן. גם בדו-מימד קיימים מחברים, למשל בעבודתו של דוד טרטקובר שעיצב את סטיקר 'שלום עכשיו', החיבור בין הפונטים השונים, הוא מחבר לכל דבר."
איך נולדה המחשבה להקים תערוכה בנושא?
"ובכן בדיוק כפי שעמי אמר אנחנו עדיין צריכים לכתוב את "התנ"ך של המחברים". כיום הידע קיים אך אינו מלוקט ולא מונגש בשפה העברית ואין ספק כי הדברים יכתבו בעשור הקרוב, כיוון שיש אנשים רבים השוקדים על דוקטורטים ומחקרים בתחום. עלינו להבין כי פעולת העיצוב הרבה יותר רחבה מכפי שנדמה שכן העיצוב נוכח בהקשרים חברתיים רבים והוא מתקיים כמעט בכל מקום, בפוליטיקה, בכלכלה, בסוציולוגיה, ברפואה ובהייטק.
אחת הסיבות שעמי היה מרצה כל כך נערץ ומצליח היתה פתיחותו לכל התחומים והבנתו כי העיצוב נוגע לכל, ובמקום הזה מאוד התחברנו. המחשבה על התערוכה נולדה מיד לאחר פטירתו של עמי, והתרחבות והתחדשות גלריה ויטרינה הן שהביא להחלטה לקיים בה את התערוכה. מהלך ההתחדשות מבטיח שהיא תהפוך לאחת הבולטות בתחום העיצוב הישראלי. לקול הקורא לתערוכת המחווה לפרופ' דרך קיבלנו פניות מכל רחבי הארץ ומבתי הספר השונים. לצערי המספר הרב חייב אותנו לדחות לא מעט הצעות, ועדיין משתתפים בתערוכה למעלה מ-75 מעצבים מובילים. רבים מהפונים הם מעצבים פעילים המובילים את התחום הזה בארץ, מקצתם העסוקים בהוראת העיצוב במוסדות מובילים בארץ, כגון בצלאל, שנקר וכמובן הפקולטה לעיצוב בחולון. צעיר המשתתפים הוא סטודנט משנה ג' בפקולטה. בין המוצגים ישנן שלוש קבוצות, הראשונה מכילה עיצובים שהם מחווה לעמי, השניה היא חפצים שעמי מזוהה איתם אשר חודשו ועובדו, או עיצובים בנושאים שהעסיקו את עמי כמעצב, והקבוצה השלישית היא פשוט מחברים ממעצבים שלא בהכרח הכירו את עמי, אלא מבינים כמונו את חשיבותו של המחבר ומתייחסים בעיצוביהם הן להיבט הפונקציונלי שלו והן לקונספטואלי.
תוכלי לתת כמה דוגמאות למוצגים ולמבנה התערוכה ומהי בכלל מחווה בעולם העיצוב?
"הגדרת המחווה היא אכן מורכבת. עיצובי המחווה אינם זהים אחד לאחד למקור, אלא הם פעמים רבות הידהוד ליצירות שלו, ובנוסף לא מעט מהמעצבים הלכו דווקא לאישיותו של עמי ופחות לעיצובים שלו."
[caption id="attachment_4841" align="aligncenter" width="750"]
דיויד גוס[/caption]
"אחד החפצים שהיה מאוד מזוהה עם עמי, הוא הווספה האדומה שלו, בה נהג ברחובות יפו תל-אביב. הווספה הזו שימשה כמצע לעבודת מחווה על-ידי האמן וידידו של עמי, דיויד גוס, אשר לקח דגם מוקטן של ווספה אדומה, צבע מחצית ממנה בצבעי הסוואה, אותם צבעים שאפיינו מרבית ממכנסי הדגמ"ח אותם לבש עמי ואת המושב הוא "ריפד" בגזרי עץ, לאור אהבתו של עמי לעץ."
[caption id="attachment_4837" align="aligncenter" width="750"]
studio reddish[/caption]
"חפץ נוסף שאפיין את עמי, הוא שרשרת "דיסקית" שענד, כזו הדומה לשרשרת המשמשת לדיסקית הצבאית אך מוגדלת. אך בשונה מהשרשרת הצבאית, עמי עשה שימוש במחברים על מנת לשלב בין צבעיה השונים. אחת מעבודות המחווה היא של נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן (מ-studio reddish י.ש.), מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי. את המחבר הרגיל החובק שתי חוליות הם החליפו בלב זהב, והצבע כאן מזכיר לי, באופן אישי, אהבה אחרת של עמי, כלומר את הים…"
[caption id="attachment_4843" align="aligncenter" width="750"]
חנן דה לנגה[/caption]
"כדוגמא לעיצוב קונספטואלי אתן את יצירתו של חנן דה-לנגה, פרופ' לעיצוב תעשייתי בבצלאל, שהיה מורהו של עמי דרך כאשר למד בבצלאל. דה-לנגה יצר מעין מובייל שאצלי לפחות מייצר מחשבה על המקום החדש שעמי נמצא בו…. מה שאני אוהבת בעבודות של חנן זה שהן מאוד מופשטות ולא ניתן לתת להן פרשנות אחת."
המגוון של המוצגים נראה רחב מאד. מה התכנית לעיצוב חלל?
"אכן, מגוון המוצגים בתערוכה רחב מאוד, החל מערמות של מדפים מודולריים עם מחבר מיוחד, דרך כסאות, שרפרפים ושולחנות, וכלה במחווה לסמינר ים המלח, של מיה וחיים פרנס, אליו הלך עמי עם תלמידיו. אנו מחלקים את שטח הגלריה לשניים, חלק אחד בו יוצגו עבודות המחווה, והחלק השני הוא של סטודיו עמידב, שיקבל חלק מהחלל מתוך הבנה שיש חשיבות להראות גם את פועלו ויצירתו של הסטודיו בו עמי פעל."
ומה צפוי להופיע בקטלוג?
"הקטלוג לתערוכה יהיה הקטלוג החמישה-עשר של הפקולטה. המחשבה היתה רצון לכבד כל אחד מהמשתתפים שיציג או את היצירה הסופית או את התהליך הסופי או את שניהם. לעניין הזה מצורפים מספר טקסטים, האחד של פרופ' עזרי טרזי שבמוקדו חשיבות המחברים בעיצוב תעשייתי, הטקסט השני הוא שיחה שהתקיימה בין עמי לבין מאיה ויניצקי, שהתקיימה ב-2010 כחלק מעבודה של עזרי ושלי על ספר בנושא אסכולת בצלאל בעיצוב התעשייתי הישראלי. העבודה על הספר הזה נקטעה עם פטירתו של עמי ולא הושלמה. השיחה מספקת הצצה לעולם הערכי של פרופ' עמי דרך והיא מרתקת בעיני."
[caption id="attachment_4865" align="aligncenter" width="750"]
מתוך הקטלוג: עמי דרך, דיוקן עצמי בחפצים, 1999[/caption]
בחרתי לחבר לקטלוג טקסט שנסמך על תמונות. הזמנתי חמישה אנשים שהיו קרובים לעמי לשיחות עליו מזוויות שונות, זה טקסט שמזמין את הקורא לשוטט בין דימויים של עמי עצמו, כילד, כבן משפחה, כסטודנט בבצלאל וכמרצה. יש שם הרבה סיפורים, אבל אחד נגע במיוחד לליבי: זה סיפור על ילדותו של עמי, ששמעתי מאביו, וקשור לעובדה שעמי היה דור שני לשואה. כשעמי היה קטן הוא אהב מאוד את נעלי 'אדידס רום'. אביו, אדולף, שלא היה משופע באמצעים סיפר לי בשיחתנו שלא יכל להרשות לעצמו לרכוש אותן, ולכן החליט לעשות מעשה והלך לתופר וביקש ממנו לתפור חיקוי לאותן נעליים. התופר יצר חיקוי מושלם ועמי ברגע הראשון מאוד התלהב, אך רגע לאחר מכן השליך את הנעליים ולא רצה לראותן. הסיפור מקבל משמעות נוספת כשהאב מספר שהוא נעקר מבית חם ואוהב בגיל 8, ולעתים כדי להביא חתיכת סלק למשפחה היה צריך לעבוד יום שלם, הוא עשה זאת אף בשלג וללא נעליים במשך שנות המלחמה. כשהיה חוזר למשפחתו וכפות רגליו נראו כסוליות, היתה אמו מכניסה אותן לבית החזה בכדי לחממן. נוצר קישור מאוד מעניין בין שני סיפורי הנעליים. חבר אחר העיד כי שנים לאחר מכן עמי התייסר על אותו סיפור. הטקסט הזה הוא מאוד אישי אך מציג היבטים המאירים את דמותו של עמי כמעצב בסביבה בה גדל.
[caption id="attachment_4866" align="aligncenter" width="750"]
מתוך הקטלוג: עדי כתרי (מימין), עזרי טרזי (משמאל)[/caption]
על עיצוב הקטלוג עמל גולן גפני, איש תקשורת חזותית, מעצבת התערוכה היא אירה רוז'בסקי, מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי והאוצרים הם עזרי טרזי ודנה אריאלי. טרזי מציין במאמרו אודות המחברים כי "התערוכה 'תורת המחברים' מציגה פרשנויות שונות למושג 'מחבר', ואפשר למצוא בה ביטויים מגוונים של עיצוב. האהבה שרחש פרופ׳ עמי דרך לתחום המחברים פתוחה לפרשנויות רבות, אך להערכתי היא נובעת בראש ובראשונה מהכשרתו כתלמיד בבית הספר הטכני וכקצין מכונה בקורס חובלים – מוסדות שטבעו בו את ההבנה העמוקה למשמעותו המכרעת של המחבר בהקשר של האובייקט. 'תורת המחברים' היא מחווה לאהבה זו".
התערוכה תיפתח בגלריה ויטרינה ביום רביעי 13.7 בשעה 18:00 ותהיה פתוחה בימים א'-ה' בין השעות 10:00-17:00
גלריה ויטרינה ע"ש ג'וליה מזרחי
המכון הטכנולוגי חולון H.I.T
בניין 6, קומת קרקע
א'-ה' 10:00-17:00
מעורר געגועים לעמי.
איש יקר , מורה במבע פנים וצחוק, ללא מילים
השארת המון ממך אצל הרבה אנשים