תסתכלו עליי טוב

זה קורה מול עינינו, ואנחנו לא תמיד מבחינים.ות בכך. זה קורה ברחוב, בחנויות, ואפילו בבתי קברות – העלמת הנשים מהמרחב הציבורי. שיחה מרתקת על שדולת הנשים, ועל הכוח שלנו כמעצבות ומעצבים.

על הכתבה "תסתכלו עלי טוב" עבדה כתבת המגזין כולעיצוב דניאל וולדמן, שנרצחה במסיבת נובה בשבעה באוקטובר 2023. את הכתבה השלימה חברתה, כתבת המגזין ספיר כהן.

נפגשתי עם אלה אלקלעי, יושבת ראש שדולת הנשים בישראל, כדי לשוחח על נושא שכיח אך פחות מדובר בחיי היום יום. 

שלום אלה, ספרי לנו עליך ועל שדולת הנשים

אני עובדת הרבה שנים בבית ההשקעות IBI בו הקמתי תואר פיננסי המיועד לנשים. נשים פחות מגיעות לעבוד בבתי השקעות, וחשבתי שיש פה הזדמנות שהיא גם עסקית וגם תכניס נשים למקצוע "גברי". למדתי הרבה על מגדר בתהליך והבנתי תוך כדי עד כמה זה לא פשוט. היוזמה הפכה לפעילות משמעותית, ואז פנו אלי משדולת הנשים, והציעו לי להצטרף לוועד המנהל בתפקיד יושבת הראש. כך התגלגלתי לארגון שבו אני נמצאת כבר מעל שבע שנים.

שדולת הנשים הינה ארגון בן 40 שנה בערך, שהוקם כשותפות בין פעילות פוליטיות במפלגות שונות (ימין ושמאל) מתוך תפיסה שביחד יוכלו לקדם סוגיות שנוגעות בנשים או בשוויון של נשים בצורה יותר אפקטיבית, משותפת ומלוכדת. הארגון בלט כשותפות של נשים שהמכנה המשותף ביניהן הוא הרצון לקדם שוויון מגדרי. לאורך השנים הן מנסות לשמור על קו א-מפלגתי שמנסה לקדם שוויון וזכויות נשים איפה ובאיזה תחומים שאפשר, כגון: חינוך, ספורט או תעסוקה. השדולה פעילה למניעת הדרת נשים, לקידום מדיניות בכנסת או בצה"ל, מול אוניברסיטאות ועוד. העניין מאוד מגוון, תלוי בתקופה, בצוות, בצרכים הציבוריים ובהזדמנויות. 

כלי נוסף בשימוש השדולה הוא כלי משפטי התומך בשינוי מדיניות. לדוגמה, יכול להיות שעברה חקיקה לשכר שווה אבל בפרקטיקה אין שכר שווה בין נשים לגברים. כלי משפטי מאפשר לנו לזהות תיקונים שעדיין נדרשים בחקיקה וגם להוציא דינים משפטיים הדנים באכיפה על חוקים שעברו מבחינת שוויון, בכל מיני ממדים כמו שכר שווה, ייצוג שווה ועוד. אנחנו נמצאות גם בשוק התעסוקה: קיים מערך של קווים הנותנים סיוע משפטי בכל מיני שפות עבור נשים אשר נתקלות בבעיות שוויונות. מתנדבות רבות מאיישות קווים בעברית לאוכלוסיה חרדית, ובשפות אמהרית, רוסית וערבית.

זו ליבת הפעילות של המקום.

ספרי לנו על קמפיין שלטי החוצות "תסתכלו עליי"

הפעילות הנקודתית של קמפיין שלטי החוצות נוצרה מתוך אחת הבעיות הקשות של חיינו, שנוכחת כמעט ברמה היומיומית. אנו מקבלים פניות לגבי שלטי חוצות שהשחיתו בהם את תמונות הנשים. לא משנה מה התחום בו עסק השלט, ומה הוצג עליו – זו יכולה להיות מפלגה שבאופן יזום מחקה את הנשים מהמודעות שלה, פוסטרים שמציגים ספורטאיות מצטיינות שריססו עליהן בספריי, מודעות להצגות או פרסומות של בנק, שבכולן מחקו את הנשים.

לעצם הדבר הזה יש שתי השלכות עיקריות: הנוכחות של נשים במרחב הציבורי הצטמצמה, ויש שינוי במקומות בהם נראה נשים, וגם אז נבדוק: איזה סוגי נשים, באילו מקומות, איך הן נראות ומה הן מייצגות. הגורם הנוסף הוא עלות כלכלית גבוהה לגופים שמחליטים להראות נשים על שלטי חוצות מתוך ידיעה שימחקו אותן, או לחברת הפרסום שצריכה לבטח את הקמפיין, כדי לאפשר החלפה של פרסומים שהושחתו. המגן הכלכלי של המפרסם הפך להצגת גברים בלבד על השלטים.

קו מפריד

שוחחתי עם טל הוכמן, מנהלת קשרי כנסת וממשל של שדולת הנשים, שהיתה פעילה בקמפיין החוצות:

שלום טל, איך הגעתם לרעיון של הפוסטר? למה צחי הלוי הוא הפנים של הפוסטר?

הפוסטר היה הברקה של משרד הפרסום אדלר חומסקי & ורשבסקי. הם פנו אלינו עם רעיון ורצון לעשות קמפיין משותף, מה שהתניע שיתוף פעולה אמיתי: שיתפנו אותם בעבודתנו בשדולה בנושא ההדרה, ובמקביל הם עבדו על הקופירייטינג ועל פיתוח הרעיון. 

לגבי צחי הלוי, רצינו אותו בגלל המוכרות שלו כדי שיהיה קל לזיהוי. בנוסף, הסיפור האישי של צחי הלוי ובת זוגו המגישה לוסי אהריש הוא סיפור אהבה שובר מוסכמות. גם זה רלוונטי לנושא ונותן עוד רובד של משמעות בעולמות של אפליה כפולה. נשים לא פריבילגיות (שלא נאמר יהודיות ורצוי אשכנזיות), זוכות לאפליה כפולה. יותר מכך, לוסי היא אחת הנשים שמופיעות בפוסטר יחד עם צוות שדולת הנשים ויחד עם העובדות של אדלר חומסקי. כמו כן השתמשנו בתמונות מתוך מאגר שבנו לעצמן נשים דתיות עבור שימוש הציבור, וכל אלו כדי להנכיח את המסר ולחזק אותו.

מה ואיך לדעתך אנחנו המעצבים יכולים לתרום לשיח הזה?

אלה אלקלעי: תחום העיצוב הוא תחום שבבסיסו גורם לאנשים לחשוב שנית על דברים. זהו כלי אשר יכול להזיז אנשים מתפיסות עולם קדומות בכל הנוגע למגדר. 

תחשבי על הסוגיה של השפה העברית, שהיא אחת השפות הסקסיסטיות. לא רק שמדירים אותנו, באמצעות השפה אנחנו גם מדירות את עצמנו. נשים מדברות ואומרות "כשאתה הולך מפה לשם" "אנחנו חושבים" ועוד. השימוש בלשון זכר מושרש בנו. אחד הדברים היפים שיצאו מהמוסד האקדמי זה עניין השפה הרב מגדרית – לעיצוב יש יכולת להנכיח את הנושא, על ידי שימוש בפונט מסוים או בשימוש בשפה שוויונית. 

נצבר הרבה ידע על איך לעשות את זה בצורה שלא תהיה מעצבנת, אלא רלוונטית, בתחום השפתי ועד הרובד הגרפי שבסופו של דבר יכול להיות גם פוליטי. אם משתמשים בגרפיקה נכון, ניתן להנכיח שוויון ולגרום לאנשים לעצור ולהתבונן כדי להבין. לדוגמה, כשאני כותבת משהו אני אכתוב "מנהלת ההשקעות חשבה" או "האנליסטית אמרה". לרוב אינטואיטיבית אנחנו חושבים על מנהל השקעות ולא על מנהלת, אז אשתמש דווקא בזה כגורם עצירה עבור אנשים, כדי לגרום להם לחשוב פעמיים. הדבר מנכיח את העובדה שגם המנהלות קיימות.

בחברה שלי יש שתי נשים מתוך עשרים שהן מנהלות. השימוש בשפה או בגרפיקה בשביל להנכיח את הנשים ולשים את הזרקור עליהן הוא חשוב, אחרת לא רואים אותן בחברה. מאבק נוסף עוסק בכך שאין נשים בכנסים. אנחנו ממש עוקבות אחרי כנסים בכל תחום: רפואי, משפטי, כלכלי – כדי לוודא שיש דוברות כמו דוברים, לכן שימוש נכון בגרפיקת ההזמנה לכנס היא קריטית. 

דוגמה נוספת של פעילות מוצלחת בשדולה בשנים האחרונות קשורה בילדות אשר מגיעות לביה"ס עם מכנסיים קצרים, וזוכות ל"מסדר בושה". שדולת הנשים הכינה ברושור שימושי לוועדי ההורים, שבו צויינו חמישה קריטריונים שבעזרתם ניתן להבחין מתי הלבוש לגיטימי עבור מוסד לימודים ומתי לא. הגרפיקה עזרה מאוד להנגשת הנושא וההמחשות של הקריטריונים. מבחינת וועדי ההורים, הברושור נתן להם כלים להגיע לצוות בית הספר ולפתח דיון על הנושא. 

משהו נוסף שהיית רוצה לספר לקוראי וקוראות המגזין?

אני רוצה לספר על היוזמה "מקומית", קהילת נשים פעילות באופן חברתי וציבורי במרחב המקומי, האיזורי והארצי.

עניין המגדר משבש את חיינו בצורה מאוד לא מודעת. חלק מהקושי הוא להבין את החסמים ולהשתפר. ברשויות המקומיות נשים מהוות 6% כאשר הן 51% מהאוכלוסייה. רוב הפעילות ההתנדבותית היא של נשים, אך במקום בו מתקבלות החלטות אחוז הנשים הוא זעום. כלומר, הנשים עושות את רוב העבודה השקופה ללא שכר, והגברים עושים את אותה עבודה תמורת שכר. אין שיחה אפקטיבית בין שני הצדדים כיוון שהגברים מקבלים החלטות עבור המתנדבות, למשל: האם הן יקבלו תקציבים ליום ספורט, האם תהיה נבחרת בנות בכדורסל או רק נבחרת בנים, ועוד ועוד. 

אבל – אין חסמים פוליטיים, אנחנו לא נמצאות במפלגה דתית: אין מחסומים שאומרים שרק גברים יכולים להיבחר, זאת ההתנהגות ה"נורמלית" שלנו ואנחנו לא מודעות אליה. חשוב לייצר תובנות שמוציאות אותנו מהדינמיקה הזאת, שמאירות את המקומות שאנחנו עיוורות ועיוורים בהם. אם היו נשים וגברים שהיו עובדים בשכר ברשויות המקומיות והיו מתנדבים ומתנדבות ברשויות המקומיות באופן שוויוני, כנראה המרחב הציבורי היה מתנהל בצורה טובה יותר. היה גיוון, יותר אנשים שהיו מקבלים שכר, והמתנדבים ואנשי המקצוע היו מדברים ביניהם ומבינים איפה צריך יותר תקציב ואיפה פחות. כולנו היינו נהנים מהערבוב הזה. 

אנחנו על טייס אוטומטי וככה אנחנו מתנהלים ומתנהלות. אלה נקודות עיוורון שיש לנו בחברה, ואם אנחנו לא נעלה אותן למודעות לא נשים לב אליהן. כאנשי ונשות עיצוב יש לנו תפקיד חשוב בחשיפה של נקודות העיוורון לשיח האנושי, כדי לגרום לשינוי.

קישור לאתר: https://mekomit.org/