צהרי יום חמישי, שמש. רחוב אבן גבירול, תל אביב, סואן. מקולות ההמון מתגנבים לאוזניי רחשים בנוגע לתערוכה פתוחה לכל אדם, בה כנראה יינשאו איש לרעייתו כשהם אינם מכירים כלל את אורחיהם. שוחחתי בטלפון עם יוצרות "תערוכת חתונה", עומר הייתה על הקו, תמר אישרה ברקע.
שיר תבל, עיצוב פנים
[/column] [column]מה הוביל אתכן לבחור לעסוק דווקא בנושא ה"חתונה"?
כשחיפשנו אחר קונספט שנעסוק בו בתערוכה החדשה שלנו, חשבנו על איזשהו טקס, כזה שכולם מכירים ומבינים איך להתנהל בתוכו באופן אוטומטי. ואז חשבנו על חתונה.
רצינו לחתן זוג שלא מכיר אף אחד מהאורחים, כלומר, חתונה בה כל האורחים הם זרים. עניין אותנו הקשר בין אומנות לטקס לפרפורמנס, עניינה אותנו הדרך בה האורחים יבחרו להתנהג – האם הם יצליחו להתנער מההתנהלות האוטומטית בה הם נוהגים בדרך כלל בחתונה.
מאיזה רקע התגלגלתן לעסוק בנושא זה?
תמר ואני עובדות ביחד, אנחנו צמד. תמר בוגרת שנקר לאומנות, ואני בוגרת תיאטרון של סמינר הקיבוצים. עכשיו אני לומדת שם בימוי.
תחילת הדרך של תמר הייתה לא אינטראקטיבית, בעיקר רישום וציור. משם משכו אותה יותר תחומי הפיסול והווידאו מכיוון שמדובר בשני תחומים העוסקים ב "כאן ועכשיו". האפקט הדוקומנטרי של ווידאו קסם לה ובהמשך היא וויתרה על המתווכים. הזרה של חלל והפיכתו לסוג של סט, בין קונקרטי לתפאורה.
אני הגעתי מהכיוון השני, מהמשחק. נפגשנו באמצע.
זו הייתה חתונה לפי הספר, או שהשתמשתן באיזשהם אלמנטים יוצאי דופן?
לא היה הרבה שוני, באיזושהי רמה, מחתונה רגילה. השאלנו מכל מיני אלמנטים מעולם החתונות ושינינו אותם מעט, במקום צלם מגנטים – צייר מגנטים, הייתה עמדת וידאו במעגל סגור כדי לאפשר לאורחים לברך את הזוג ולייצר מעין "סרטון חברים", בנוסף הייתה עמדה בה האורחים כתבו ברכות אותן חמש תופרות הצמידו לבגדיהם של החתן והכלה במהלך הערב, לבסוף הם עלו לחופה לבושים בברכות מלאות אהבה שכתבו אורחים זרים לחלוטין.
לפני החופה חילקנו לקהל פצצות קונפטי וזיקוקים, כשהזוג הגיע היה נורא מרגש, כולם הדליקו את הזיקוקים ושרקו ושמחו באינטנסיביות ממש מעניינת.
מעבר לזה, הטקס היה רבני, היה רב, חתונה לכל דבר.
איך הצלחתם לגרום לזוג לחגוג את טקס החתונה החד-פעמי, כנראה, שלהם כשהם אינם מכירים כלל את האורחים?
שאלה מדהימה. לא ברור!
ידענו שאנחנו מחפשות זוג שמתחתן באמת. כי אחרת אין לזה ערך מבחינתנו, הרי במקרה אחר אין הבדל בין מה שאנחנו עושות לבין להציג בגלריה.
אחרי חודש חיפושים מצאנו את הזוג, הם חיפשו דרך מיוחדת להתחתן, דרך לא קונבנציונלית, הסתדר להם בול.
מה היה החזון שלכן לגבי התערוכה הפיזית, שהתנהלה בחלל שבהמשך לחצר החתונה?
בתערוכה שאצרנו בפנים השתתפו חמש אמניות נוספות, שבחנו את נושא החתונה באופן ביקורתי. כל אחת והטייק-אוף שלה לנושא ומה שהיא מרגישה כלפיו.
רצינו שיישאר אזכור שימשיך לתפקד גם אחרי שאירוע החתונה הסתיים.
איך התמודדתן מבחינה כלכלית ב"חתונה"?
התערוכה הייתה חלק מאירועי "רגע אחד" שהתקיימו במספר מוקדים בעיר תל אביב. קיבלנו תקציב יפה מעיריית תל אביב לשם כך.
האם עשיתן פרויקטים נוספים יחד שקדמו ל"חתונה"?
תערוכת "חתונה" היא העבודה השנייה שאני ותמר יוצרות ביחד. התערוכה הראשונה הייתה ביולי, בגלריה STA, בדינו אישה ובנינו לה חדר שינה שם החבאנו ארבעה מפתחות. כל מי שהגיע לתערוכה יכול היה להיכנס לארבע דקות ולחפש את המפתחות בחדר שלה. (לתערוכה קראו "איכה". ש.ת.).
איך היית בוחרת לתאר את סוג תחום העניין שלכן בנישה זו?
העבודות שלנו הן עבודות שתלויות בחלל, ביקור בחלל בו יצרנו אנרגיה מסוימת, טריטוריה מסוימת, חוויה מסוימת, שמערבת ומפעילה את הצופה. האורחים בתערוכות שלנו מאד אקטיביים, נדרשת מהם מידה של אינטראקציה כחלק מהיצירה עצמה.
נותר לי רק לחשוף בפניכן את התרשמותי הכנה, ולספר לחברים ב-HIT על הדרכים באמצעותם יוכלו לעקוב אחרי האירועים שאתן משיקות:
עדיין אין לנו עמוד עצמאי משלנו, אבל אנחנו מכוונות לכך שיהיה כמה שיותר מהר.
שווה לחכות.
עד הפעם הבאה…
[/column]
