הכירו את יערה – סטודנטית לתקשורת חזותית מ-HIT, שיצאה לחילופי סטודנטים בפריז. היא לומדת בבית ספר יוקרתי עם היסטוריה עשירה בתחום, שבו היא נחשפת לשילוב בין תאוריה לפרקטיקה, חדשנות, חשיבה יצירתית ועבודת צוות. פריז היא הזדמנות לגלות צדדים חדשים בעיצוב ולתת ליצירתיות שלה לפרוח.
לי ליצ׳י סגל, תקשורת חזותית
היי יערה, אז איך בפריז?
"אני נכנסת לחודש השלישי שלי כאן – טסתי לפריז באמצע ינואר, לפני שהסמסטר בארץ נגמר, ועבדתי על הגשות של הארץ במקביל ללימודים. כשהגעתי היה קר מאוד והתמודדתי עם אתגרים, אבל ההסתגלות שלי הייתה מהירה יחסית. הכרתי חברים, מצאתי את בית הקפה וחדר הכושר הקבועים שלי, חברים ישראלים ואת הדברים שעושים לי טוב. עכשיו אני מתחילה להתמודד עם הקושי שבמרחק מהבית והגעגועים. חשוב לי דווקא מתוך הקשיים הטבעיים האלה לקחת את החוויה למקום הטוב ביותר. התמיכה מהבית עושה לי טוב, וגם אם לפעמים הרגשות מתערבבים – געגועים, בדידות, או רצון להיות קרובה למה שמוכר – אני לומדת לקבל את החוויה כולה."
למה דווקא פריז?
״בחודש ספטמבר בשנה שעברה טסתי בפעם הראשונה לפריז עם אמא שלי. בשניה שהגעתי הבנתי – זו העיר שלי. הרגשתי שייכת באיזושהי צורה. יש פה הכל: אוכל, אופנה, תרבות. היה לי חשוב מאוד לעבור את המסע שלי בפריז, שהוא התגשמות של חלום.״
ספרי לנו על Penninghen
"פנינגהן זו אקדמיה לעיצוב בשכונת סן ז׳רמן בפריז. בעבר היא נקראה Académie Julian, והיתה המוסד האקדמי הראשונה בפריז שקיבל אליו נשים. במאה ה-19 למדו בו בין היתר מאטיס, דושאן ומונק. בית הספר לא גדול. הוא נמצא על רחוב קטן, לידו מאפיה ובוטיקים שונים. הוא נמצא בבניין משומר עם חצר פנימית, אין בו מעלית ועל המדרגות פרוש מין שטיח צרפתי. זה בית ספר פרטי, שנוכחים בו כמעט רק סטודנטים צרפתים, ובשלב הזה אני מזהה את רוב הפרצופים שמסתובבים בו.
עד היום נשמרה בבית הספר הפילוסופיה שמדגישה את חשיבות הפיתוח של יכולות ידניות למעצבים. החוויה הלימודית כוללת שיעורי רישום מהיר, ולצידם סשנים ארוכים שנקראים Académie (משעה 09:00 עד 16:00) שבהם מודדים את הדוגמן/דוגמנית, ומציירים בשיטות מפעם – עם חוט, סרגל וחישובים מדויקים.
בשיעור שעבר לדוגמה היה לנו שיעור פיסול מיוחד, ושבוע לפני היה לנו שיעור ״אקדמיה״ בשיתוף פעולה עם ז׳אן פול גוטייה… בסיום כל סשן מוחאים כפיים וכל האווירה סופר מיוחדת. בסוף סשן כזה שמתקיים בימי שבת אנחנו עוברים בסופר, קונים בירה והולכים לשבת על גדת הסן עד השקיעה.
בנוסף לשיעורים הקלאסיים, חלק גדול מהלימודים די דומה לאלה ב-HIT – שיעורי סטודיו, פרינט ודיגיטל, שבהם אנחנו נחשפים להמון מגזינים וספרים. השיעורים וההסברים מתנהלים בצרפתית, גם הביקורות, אבל המרצים מדברים איתי אנגלית אם אני מבקשת."
כיצד שונה הסביבה האקדמית בפריז ממה שהכרת עד כה?
"החוויה שונה מאוד באופי המוסד ובאווירה. הלימודים כאן נוקשים לפעמים מבחינת חוקים מסוימים בבית ספר, אבל מצד שני האווירה קלילה, רוב המרצים הם סוג של חברים של הסטודנטים, והשילוב בין השנים דוחף את הסטודנטים פה לרצות להצליח ולהישאר עם מוטיבציה לפחות עד סוף הסמסטר… אני יכולה להגיד שהתחושה ללמוד בלוקיישן כזה משנה הכל מן הסתם. יש לבית הספר בניינים שונים המפוזרים בשכונה במרחק כמה דקות הליכה אחד מהשני, אז בין שיעור אחד לשני אתה פשוט יוצא לסיבוב בפריז, קונה סנדוויץ', קונה משהו לשתות, ועובר לבניין השני."
איך התרבות הפריזאית משפיעה על הגישה שלך לעיצוב?
"אני מרגישה שהעולמות משתלבים בצורה הגיונית. הכל פה מעורבב עם הכל. זה כמעט כאילו אין חוצץ בין שפים לציירים לפסלים למעצבים. פריז היא עיר ספציפית עם קצב שונה: יש פה מקום לאמנות הקלאסית, לארכיטקטורה שמקיפה אותך בכל פינה, לאופנה שפורחת בכל רחוב, גם במטרו. זה לגמרי משפיע על הדרך שאני חושבת ועובדת."
ספרי לנו על פרויקטים או מפגשים שהיו משמעותיים עבורך בתקופה הזו
"יש לנו את הפרויקט הסופי – ה-Grand Project. כל שנה ג׳ (מתוך לימודים של 5 שנים) הסטודנטים מציגים עבודה שמבוססת על אובייקט אחד, והאובייקט הזה מתבטא בכמה מדיומים. אני בחרתי לחקור את המשמעות של "תיק יד". אני מתעמקת בשאלה איך תיק יד מגדיר את הזהות של אנשים – נושא שהתחיל עוד בפרויקט קטן בשנה א׳ שמאוד עניין וסקרן אותי, והיום מתפתח בווריאציות שונות בפריז. העבודה כוללת מספר פלטפורמות: פרינט, וידאו ודיגיטל. הוא מאפשר הצצה והיכרות עם האדם שמאחורי האובייקט."
איך את מתמודדת עם אתגרים יומיומיים כמו השפה, התרבות והמנהגים?
"יש לי בסיס מהמשפחה. אמא שלי למדה פה בתיכון והיא דוברת צרפתית, גם סבתא שלי. דודים של אמא שלי גרים פה בנוסף – זה עוזר לי להבין ולהרגיש שייכת. בחיים שמחוץ לבית הספר אני מתקשרת כמעט רק בצרפתית, אני מנסה לדבר צרפתית כמה שיותר, עד שעוברת לאנגלית כשצריכה. כחלק מהלימודים בפנינגהן אני מחוייבת לעבור שיעורי צרפתית בבית הספר, אז זה משהו שעוזר לי מאוד, וגם ככה רציתי ללמוד בצורה מסודרת.״
מה למדת על עצמך בתקופה הזו מעבר לחוויות הלימודיות?
"אין ספק שהחוויה הזו שוברת שגרה. מעבר ללימודים, אני חווה חופש מסוג אחר. בית הספר פה דורש הרבה ביחס ללימודים אחרים ששמעתי עליהם בחילופי סטודנטים, אבל היום-יום שלי עדיין מאפשר לחוות את כל החוויה כולל הכל. אני גרה פה לכל דבר ועניין, ובימים חופשיים אני מטיילת בעיר, קוראת, נחה, וגם יוצאת מהעיר אם מתאפשר. כל יום אני מגלה לפחות דבר אחד חדש.
למדתי להעריך את הזמן לבד, להכיר את הכוח הפנימי שלי ולהיות אמיצה יותר. יש גם רגעים קשים – געגועים לחברים, לבן זוג ולמשפחה – אבל כל אלה יחד גורמים לי לחוש שאני מתעצבת ובונה את העתיד שלי בצורה חזקה יותר."
את רואה את החוויות והלימודים בפריז משפיעים על הקריירה העתידית שלך?
"אני רוצה להאמין שכן – יציאה מאזור הנוחות היא מה שדוחף אותי, ואני מרגישה שזה ישפיע לטובה על ההזדמנויות העתידיות שלי."
איזה מסר היית רוצה להעביר לסטודנטים אחרים ששוקלים לצאת לחילופי סטודנטים?
"אני חושבת שחשוב לצאת מאזור הנוחות בשלב הזה בחיים/בלימודים, אפילו אם זה מתחיל בחוויות קטנות יותר. זה לא פשוט, נכון, אבל זה מה שמפתח. התמיכה מהסביבה, הפרגון מהקרובים והיכולת לדחוף את עצמך – כל אלה חשובים. חשוב לשאול, להסתכל פנימה, ולדמיין את כל האפשרויות שיכולות להתפתח. אם אתם מתלבטים – תראו לאן הקול הקטן הזה שמושך אתכם לכן וללא – ותבינו מה אתם באמת מרגישים״.
ראיתי שאת מנהלת מעין יומן דיגיטלי שמספר בתמונות על החוויה שלך בפריז, ספרי לנו עליו?
"יש לי חשבון אינסטגרם נוסף שפתחתי לא מזמן, הוא לא רשמי ודי בשבילי ובשביל חברים, יומן דיגיטלי כזה שבו אני מציגה את כל מה שהעין שלי תופסת, בלי יותר מדי מחשבה, בלי לחץ של לייקים או פידבק, פשוט בשבילי. Tres bobo- זה בצרפתית- מאוד בובו. 'בובו' – זה סלנג צרפתי צעיר כזה שהוא קיצור של בוג׳י-בוהמיין, שמתאר את הרובע בו אני גרה, מסתבר (: אפשר להשוות אותו לפלורנטין או לפארק המסילה שהוא מאוד בוהמי ויש לי בו את בית הקפה הקבוע ואת האזור הקבוע. אז היומן הדיגיטלי והאישי הזה מתאר את הרגעים הקטנים… זה משהו שאני מתכננת לקחת איתי גם בחזרה לתל אביב."
מה האווירה כלפיך כישראלית בתקופה הזו?
"אני לא חווה קושי מתוך שנאה אם זו הכוונה, אבל ההשפעות מורגשות. חברים מהבית, תגובות חמות ותמיכה עוזרים לי להתמודד אם אני מוצאת את עצמי מתקשה, מה שלגמרי קורה. במיוחד עוזרת החברה הכי טובה שלי מהלימודים ששמה לואיז: היא לבנונית נוצריה שנולדה וגדלה בפריז, וכל המשפחה המורחבת שלה מביירות חווה את המלחמה גם כן. דווקא מכולם היא הצליחה להבין אותי הכי טוב והיא מעולם לא שאלה אותי שאלות קשות או הטילה ספק, אלא היתה פשוט חברה לכל דבר – שומעת, מקשיבה ולא שופטת, שם בשבילי.
התמונות בכתבה: יערה ישראלי
אינסטגרם:
yaaraisraeli@
