שאלות על יצירתיות, אדם ומכונה: ראיון עם האוצרת עדי קרליץ על התערוכה Memory_Almost_Full, שבחנה מחדש את הגבול הדק שבין האדם למכונה היוצרת.
מאי דנן ושירה פפו, עיצוב תקשורת חזותית.
התערוכה Memory_Almost_Full, הוצגה בין החודשים ספטמבר-נובמבר 2025 בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי חולון, במסגרת הביאנלה הבינלאומית The Wrong Biennale. התערוכה עסקה בשיבושים כמנוע אסתטי ויצירתי, באסתטיקה פוסט־דיגיטלית ובבינה מלאכותית. בעידן הנוכחי, התרחבות השימוש בבינה המלאכותית אצל יוצרים מביאה לערעור התפיסות המסורתיות לגבי אינטראקציה אנושית ויצירתיות. הגבול בין המציאות הפיזית למרחב הדיגיטלי הולך ומיטשטש והופך למרחב פתוח, פרוץ ונזיל.
ראיינו את עדי קרליץ, אוצרת התערוכה, על תהליך העבודה על התערוכה. רצינו לשמוע איך נולד הרעיון, איך נבחרו העבודות ומה הנחה אותה בדרך. התערוכה נאצרה בשותפות עם תמר לב-און, האוצרת הראשית של גלריה ויטרינה.
היי עדי, ספרי לנו על עצמך לקוראים
״אני עדי קרליץ, מעצבת, יוצרת וחברת סגל במחלקה לתקשורת חזותית. אני בוגרת תואר ראשון מהמחלקה במכון, ובוגרת תואר שני בתוכנית הבין-תחומית באמנויות של אוניברסיטת תל אביב. בפקולטה אני מלמדת חשיבה יצירתית לשנה א' וסמינר פרויקט גמר לשנה ד'.״
איך התחילה העבודה על התערוכה?
״באיזשהו שיטוט מקרי באינסטגרם הגעתי לפוסט שפרסמו אנשי הביאנלה The Wrong Biennale שמציעים לאוצרים ואוצרות מרחבי העולם לקחת חלק בפרויקט. יצרתי איתם קשר והצעתי את האג'נדה של הגליץ'-ארט כרעיון לתערוכה, והם נענו להצעה מייד. ככה התחיל מצד אחד דיאלוג עם הביאנלה ומצד שני התחילה העבודה האמיתית פה בארץ.
הביאנלה הבינלאומית היא פלטפורמה שאפשר להגדיר כדמוקרטית, המאפשרת ליוצרים מרחבי העולם שהם לא חלק מתוך המיינסטרים של עולם האמנות להשתתף. האג'נדה שלה מבוססת על יחסים שבין אדם, טכנולוגיה ובינה מלאכותית, וכל עבודה שמוצגת במסגרת הביאנלה חייבת להתקשר באיזשהו אופן ל-AI. אם בשיטת העבודה, אמצעי העבודה, או באופן קונספטואלי ורעיוני לגמרי. בנוסף, לכל תערוכה בביאנלה יש שם עצמאי, והשם שנבחר לתערוכה שלנו הוא "Memory Almost Full", זיכרון כמעט מלא״."
איך נולד הרעיון לתערוכה?
״במסגרת התואר השני, תחום המחקר שלי עסק בגליצ'-ארט. אפשר להגיד שאני שונאת ואוהבת גליצ'-ארט כמעט באותה מידה. היום זה משהו שהוא שכבר הפך לגמרי לסגנון, אבל הגליצ'-ארט האמיתי הוא לא סגנון, הוא State of Mind, הוא מחשבתי לגמרי. רגע התקלה, או הגליצ', הוא הרגע שבו המכונה חושפת את עצמה. היא חושפת את המערכות שלה, היא חושפת איך היא עובדת.
במקביל המכונה חושפת גם את הכשלים שלה, ואם תרצו, גם חושפת את הצד האנושי שבה. דרך השגיאה אנחנו יכולים לתקשר עם הטכנולוגיה, אבל בשפה שלה. ברגע שאנחנו מבינים את שפת הקוד ואנחנו יודעים מה עלינו לעשות באותו רגע, אנחנו גם נדע איך לתקשר עם המכונה. לפעמים אפילו אנחנו יכולים לצחוק עם המכונה, לצחוק עליה, לדבר איתה, לחשוב איתה.
השגיאה היא חלק מתוך המערכת. היא לא מחוץ. הדוגמה הכי פשוטה שאפשר לתת היא הודעת השגיאה: 404, Page Not Found, שהיא הודעת שגיאה שמגיעה מתוך המערכת. זאת אומרת, היא חלק מובנה בתוך הסיסטם. השגיאה היא לא סוג של באג במובן הזה, אלא מגיעה מתוך המערכת והיא חלק ממנה.
אני חושבת שלאורך השנים, אחת השאלות המהותיות שנשאלות היא: מהי טעות? מהי שגיאה? הגליצ'-ארט מאפשר את החקירה של המערכות הפנימיות. ברגע שיש טעות או שגיאה, אנחנו מתחילים להסתכל אחורה או להסתכל פנימה לתוך המערכת. בסופו של דבר, בגלל שהמערכות הממוחשבות והבינה המלאכותית נעשו על ידי אדם, תמיד אג'נדה אנושית נכנסת פנימה. זה אף פעם לא חף מאידיאולוגיה ומפוליטיקה. תמיד יש אג'נדה מאחורי הטכנולוגיה."
ספרי לנו על כמה מהעבודות שהוצגו בתערוכה
״העבודה הראשונה היא של דפנה שרתיאל. זהו פרויקט שנמשך מ-2011 ועד היום. דפנה יצרה סדרה של תצריבים שמראים הודעות שגיאה שהיא אספה במהלך השנים האלו, שמופיעות במדיומים שונים, בעיקר במחשב. העבודות ממוסגרות ותלויות על הקיר כמו אוסף של צילומים משפחתיים. מה שדפנה זיהתה הוא שהודעות שגיאה באמצע שנות ה-2000 היו מאוד חזותיות, ולאורך השנים הן הפכו פחות ויזואליות ויותר טקסטואליות.״
אופיר ליברמן יצר סדרה של שלוש עבודות בהדפס פלוטר-עט (Pen Plotter), שמבוססות על חוויה שמאנית / רוחנית שעבר. את החוויה הזו אופיר העביר לטקסט שהוא כתב בכתיבה חופשית. את הטקסט הוא העביר לקוד שהוא כתב, ואת הקוד הכניס לתוכנה שבנה עבור הפרויקט, והדפיס בפלוטר.
אני חושבת שהדוגמה הזו מראה איך המעבר בין המדיומים השונים מאפשר טקס חדש שבו אדם מייצר ביחס לטכנולוגיה. הטקס הרוחני שליברמן עבר מקבל ביטוי גרפי לתוך העולם הזה, ובעצם אצלי עולה השאלה, האם יש הבדל גדול בין כתיבת טקס שמאני לכתיבת קוד?
איתן ברטל בנה מין אורגניזם מהונדס, ספקולטיבי, שפיתח באמצעות בינה מלאכותית ואלגוריתם. החיה תוכננה במיוחד ליצור חלבון איכותי לצריכה של בני אדם. כמו סוג של חיה שיודעת לספק את הסטייק, וגם יודעת להזין את עצמה. נוצרה מין דמות שהיא שילוב של גוף חי עם סרטי מדע בדיוני, משהו ביזארי מאוד. באופן תיאורטי הדבר הזה באמת יכול לקרות, יכול להיות שזה העתיד…
העבודה האחרונה שאתייחס אליה היא של נעמה שטיינבוק. זה פרויקט מתמשך מהשנים האחרונות – היא התחילה לעבוד עם חומר קרמי ולייצר קומקומים מסוגים שונים. נוצר אצלה אוסף גדול של חלקי קומקומים – ידיות, תחתיות, קנים, שבשילוב עם בינה מלאכותית היא יצרה מתוכם כל מיני הרכבים. ההרכבים אולי לא יכולים לעבוד, אבל יש להם שימוש אסתטי ורעיוני כדי לחשוב על הפוטנציאל החזותי הגלום בהם.
התערוכה מדברת על עידן הבינה המלאכותית והשינויים ביחסים בין יצירה לאדם. איך לדעתך תחום העיצוב יגיב לשינויים אלה בשנים הקרובות?
זו שאלה שמעסיקה הרבה מעצבים ומעצבות, סטודנטים ומרצים. אני יכולה להגיד שלדעתי הבינה המלאכותית תשנה מהותית את האופן שבו אנחנו הולכים לעבוד. היא תיצור סוג אחר של מעצב. תמיד יהיה צורך במעצבים, אני חושבת שזה לא ישתנה, אבל יווצר זן חדש של מעצב שיהיו לו את הכלים לעבוד עם הבינה המלאכותית.
אני מאמינה שכדי שנדע איך לעבוד באופן חדש, צריך לאסוף ידע משמעותי על איך נראו דברים פעם, ומה אפשרי עכשיו. צריך להכיר את הטכנולוגיה, ואת המגבלות של הטכנולוגיה. מזה בסופו של דבר יווצר מעצב שיש לו מספר כובעים, שיודע לעשות כמה דברים, ובעיקר יודע איך לחשוב, איך לבנות קונספט, איך לפצח אתגרים עיצוביים.״
ספרי לנו על מה את עובדת בימים אלה?
"אני עובדת על תערוכה שנקראת "מחוללים", יחד עם גלינה ארבלי (מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי). עשינו כמה פרויקטים משותפים בעבר. יש מחוללים אנלוגיים ומחוללים דיגיטליים, ומחוללים בחומר. וגם מחוללים בעידן הבינה המלאכותית. התערוכה תעסוק באיך מחוללים מגיבים לבינה מלאכותית ותוצג בגלריה "טדי" בירושלים."
ולסיום, יש לך טיפ לסטודנטים מהפקולטה לעיצוב?
"הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת לסטודנטים זה להיחשף למידע חדש. לקבל כמה שיותר השראות מכמה שיותר תחומי עניין, לאו דווקא עיצוב. תהיו ספוג תרבותי. ההשראות יכולות להיות מתוך תערוכות, הופעות, תיאטרון, הופעות מחול, מוזיקה, קונצרטים, פסטיבלים, סרטים. לבלות בספרייה. הדברים האלה הם הלחם והחמאה שלכם.״
קישורים
https://memory-almost-full.vercel.app/ תערוכה דיגיטלית
https://thewrong.org/MemoryAlmostFull אתר הביאנלה
זכרון_כמעט_מלא
משתתפים: יונתן בן-שמחון ומתן טנא, איתן ברטל, רוני גינוסר, איל יהוה גרוּס, אייל דץ, חן הארת'סטון, אופיר ליברמן, ענת סאקס, עודד עזר, גלעד פרידמן, שאול צמח, יובל קשת, יואב רודה, נעמה שטיינבוק, חיה שפר, דפנה שרתיאל.
אוצרת: עדי קרליץ
אוצרת מלווה: תמר לב-און
גלריה ויטרינה ע"ש ג'וליה מזרחי, HIT
2025
