הכירו את שחף רם, אנימטור, בוגר המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל. ספר הסקיצות שלו נמצא איתו כמעט בכל מקום: בטיול עם הכלבה, עם חברים, בבית קפה, ליד המיטה. האיורים שלו נולדים מתוך התבוננות רגישה על סיטואציות יומיומיות.
אופיר חמו, תקשורת חזותית
ספר לנו על עצמך.
שחף רם, 32, אנימטור, במאי, מאייר, רשם. במקור מעמק יזרעאל, בשנים האחרונות גר בשכונת שפירא בתל אביב.
למה בחרת בלימודים לאומנויות המסך ובמסלול אנימציה?
בתיכון הייתי במגמת מחשבים (בנוסף למגמת אמנות כמובן). חשבתי שאמנות זה רק תחביב, שאני בטח אתעסק עם מחשבים או משהו בכיוון הזה. אחרי שלוש שנים בקרייה בהן באמת התעסקתי בזה, הבנתי שזה רחוק שנות אור ממה שאני רוצה לעשות. בינתיים האהבה השניה שלי, אמנות, הלכה ותפסה מקום יותר ויותר גדול והפכה למקצוע.
הגעתי לאנימציה כסוג של של ברירת מחדל. חשבתי על מקצועות בתחום הציור שנעים בין אמנות לתקשורת חזותית, אבל לא ראיתי את עצמי לא שם ולא שם. אז בחרתי באנימציה קלאסית, שהייתה מבחינתי איזשהו שילוב. בדיעבד זו הייתה הבחירה הכי טבעית בשבילי, גם מתוך האהבה לציור ורישום שתמיד הייתה לי, אבל גם האהבה לוידאו ועריכה, לספר סיפור, לצד הגישה הקלה למחשבים ותוכנות. למרות שכביכול בחרתי את זה "על דרך השלילה", אני מאמין שבמוקדם או מאוחר הייתי מבין שאנימציה זה בדיוק המקום שמשלב את כל הדברים שאני אוהב.
ממי או ממה אתה שואב השראה?
אני לא בן אדם שמכיר עבודות לפי שמות אמנים או תקופות. בשיחות כשאני רוצה להזכיר איזשהו ציור, אני תמיד יוצא נורא טיפש כי אין לי מושג של מי זה או ממתי, אז להגיד משהו ספציפי שאני מושפע ממנו זה יהיה קצת מאולץ. אבל אני כן שם לב שאני שואב השראה כמעט מכל החברים שלי, בין אם הם אמנים וציירים במקצוע או לא. כמעט בכל אחד יש משהו שלקחתי אלי. ללמוד מחברים ומאנשים שאוהבים זו פעולה מאוד נעימה שמתרחשת באופן טבעי, לא צריך בכלל לחשוב עליה.
ברמה התרבותית הבסיסית, אנחנו מושפעים מכל מיני דברים שרחוקים ממני גם בזמן וגם פיזית ורגשית. אבל ברמה הפרקטית, כמו נניח לחפש רפרנסים וליצור לוח השראה כלשהו, זו פעולה שהיא קצת אנליטית מדי בשבילי ולא המקום שממנו כיף לי ליצור.
מה אתה אוהב במיוחד לאייר?
אנשים זזים. את הכלבה שלי. לפעמים פתאום מתחשק לי דווקא לצייר את הנוף, בניינים. אני גם אוהב לצייר מהראש, לפעמים אני נהנה סתם להזיז את היד מעל הדף ולראות מה קורה. בעצם, אני חושב שאני אוהב לצייר כל דבר שהוא לא מבויים. ברגע שהוא כבר מבויים, כמו צילום או סט, משהו הולך לאיבוד כי אני לא יכול לביים את זה בעצמי.
אני אוהב לצייר אירועים חברתיים, יום-יומיים, אבל עם איזושהי רמיזה לדרמה – רגעים בין בני אדם, או בין מישהו לעצמו. אני לא אוהב לצייר אנשים שיודעים שאני מצייר אותם. זה יכול להוציא מהם את האותנטיות, פתאום הם חושבים יותר מדי על התנוחה שלהם, על מה הם משדרים. גם יש את הסכנה שהם ירצו לראות את הציור אחרי זה, וזה בכלל מסרס.
באיזה טכניקות אתה מאייר? איזו טכניקה אתה הכי אוהב?
הכי בסיסי זה עט, אני מאוהב בעטים וקונה וחוקר כמה שיותר סוגים, במיוחד בטיול בחו"ל. בעצם טיולים לחו"ל הם סוג של מסע בעקבות עטים. לכל עט יש את הניואנס שלו, ואם אתה רגיש לזה אז פתאום הם מוציאים ממך קו אחר.
בשנים האחרונות, אחרי תקופת נעורים ארוכה של שחור לבן מונוכרום, פתאום נפתח לי הצבע. אז עכשיו יש לי שק קטן של טושים צבעוניים שאיתי בכל מקום, בעיקר "שרפיז" פשוטים. כשאני בסטודיו אז דיו\אקוליין, מברשות וציפורן אלו הכלים שאני מרגיש איתם בנוח.
אבל יש גם צבעי מים/פסטלים/עפרונות/ספריי. בגדול אני אוהב כלים פשוטים ומיידיים שלא דורשים הרבה הכנה לפני או אחרי. בשמן ציירתי פעם אחת בחיי ולא אהבתי את זה בכלל, ברמה כזאת שלא ניסיתי עוד פעם. היה לי תקופה קצרה של פחם, אבל זה תמיד נורא קודר ורציני בסוף.
מהצד של האנימציה אז כמובן פוטושופ ואפטר, למחשב באופן כללי יש תפקיד די מרכזי בסטודיו.
באילו סיטואציות אתה מוצא את עצמך יושב ומאייר בספר סקיצות שלך?
אני מצייר בכל סיטואציה. כשאני עובד כמובן, אבל גם אחרי כשאני יושב עם חברים, או כשאני מטייל עם הכלבה בבוקר. בתקופה שהיו ברים או מסעדות לצאת אליהם, אז גם שם. לפעמים במיטה לפני שאני הולך לישון, לפעמים אני מתעורר עם איזו מחשבה של רגע כלשהו, אז אני יכול לעשות סטורי בורד קטנטן מהמיטה, לרשום כמה הערות ולחזור לישון, זה די איתי כל הזמן האמת.
אילו אתגרים הביאה עימה הקורונה, ואילו הזדמנויות?
לפני הקורונה עשיתי ארט ואנימציה להצגות בקאמרי, וזה היה נורא כיף. גם העבודה עצמה, גם כל עולם התיאטרון – העבודה מול במאים ומעצבי הבמה, להגיע לפרמיירה, לראות את העבודה שלך מוקרנת באולם, משחקת יחד עם השחקנים והם משחקים איתה, זה מקסים. כמובן שזה הפסיק עם הקורונה, אבל זה פינה לי זמן לעבוד על פרויקט שאיתי בראש כבר שנתיים, אם לא יותר – סדרת אנימציה שאני מפתח בשם (הזמני אולי, אבל אולי גם לא) "סיפור כתום". הצלחתי להתקדם איתה לא מעט בזמן הקורונה, למעשה יש לי רבע שעה מוכנה של הפיילוט, ויש קו עלילה לכל העונה.
על מה אתה עובד בימים אלה?
בהמשך לתשובה הקודמת, אני עכשיו בהקלטות של שחקנים ויצירת סאונד לפיילוט של "סיפור כתום". השלב הבא יהיה להבין איך משיגים תקציב לכל שאר הסדרה. זה מצריך סוג של נס – אבל אני מרשה לעצמי להיות אופטימי ולהאמין שהפיילוט הגמור כבר ימכור את עצמו.