רוני כהן היא בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי ובשנים האחרונות היא גם שוזרת פרחים לאירועים, וגם יוצרת עבורם כלים מקרמיקה בסטודיו שלה, "רוֹכַּה".
ליאל מאיר, עיצוב תעשייתי
היי רוני! ספרי לנו קצת על עצמך
היי, אני רוני כהן, במקור ממושב בניה והיום גרה בתל אביב. אני בוגרת תואר ראשון בעיצוב תעשייתי ב-HIT, ובימים אלו אני מחזיקה סטודיו לקרמיקה ושוזרת פרחים לאירועים.
ספרי לנו מה הוביל אותך לעולם העיצוב
שני דברים מרכזיים. הראשון, סבא שלי, שהוא סוחר עתיקות. מגיל צעיר הוא לקח אותי לתערוכות ולמכירות פומביות, לימד אותי על סגנונות, תקופות, חומרים וטכניקות ייצור לאורך ההיסטוריה. זה תמיד סיקרן אותי, רציתי לשמוע וללמוד עוד. הדבר השני הוא מקרה שקרה לי כשגרתי במדריד. חיפשתי לקנות "קחון", כלי נגינה ספרדי. כך הגעתי לסטודיו שהציג את כל תהליך הייצור של הכלים שנמכרים בו. זאת היתה הפעם הראשונה בה קניתי חפץ שיכולתי לראות איך הכינו אותו ולהבין את תהליך הייצור שלו. זה סיקרן אותי, והבנתי שזה משהו שהייתי רוצה ללמוד.
איך הייתה החוויה שלך כסטודנטית במחלקה לעיצוב תעשייתי?
התקופה בה עשיתי את התואר היתה מאתגרת – התחלתי את הלימודים בשנה של הקורונה, כך שרוב שנה א' עברה בזום. בנוסף, במהלך הלימודים עברנו גם את מבצע 'שומר חומות', וגם את מלחמת 'חרבות ברזל'. למרות הכול, הייתה לי חוויה מקצועית מאוד טובה. נחשפתי לעולמות תוכן שונים והתנסיתי במגוון טכניקות שונות – מקרמיקה ועד צורפות וזכוכית. בסוף עיצוב תעשייתי זה מקצוע רחב, והרגשתי שאני נחשפת להרבה עולמות שונים. זה עזר לי להבין מה אני אוהבת יותר ומה אני אוהבת פחות.
איך הגעת לפתוח סטודיו משלך?
כבר במהלך הלימודים עבדתי כעצמאית ושזרתי פרחים לאירועים. בנוסף, יצא לי לעסוק בקרמיקה במהלך הלימודים: בסמסטר קיץ שבין שנה ג' לד' לקחתי קורס קרמיקה כחלק מתערוכת העיצוב "הביאנלה" במוזיאון ארץ ישראל. בתערוכה נחשפתי לעבודה של ליאור וגימה, אמן זכוכית שעובד בטכניקה מיוחדת שנקראת "Pate de Verre". העבודה שלו מאוד סיקרנה אותי. לא הצלחתי להבין איך הוא יצר את האובייקט שראיתי. שלחתי לו מייל וביקשתי שיסביר לי איך הוא יצר את האובייקט. הוא הזמין למספר מפגשים אצלו בסטודיו שהשפיעו עליי, ולבסוף עזב לחו"ל ופינה את הסטודיו. הבנתי שזאת הזדמנות, ושכרתי את הסטודיו במקומו.
מה מייחד את העסק שלך?
אני מייצרת את הכלים בעצמי, בהתאם לשזירה שאני מתכננת ולצורך הספציפי של הלקוחות שלי. אני שוזרת בכל מיני סגנונות – שזירה יפנית (איקבנה), שזירת ספירלה, שזירה עם ספוג – ולכל אחת אני יוצרת כלי מותאם. זה מאפשר לי לשלוט על כל הקומפוזיציה. התואר שעשיתי כמעצבת תעשייתית עוזר לי להסתכל על הדברים דרך פרספקטיבה רחבה יותר.
איך נראה תהליך העבודה שלך?
אני מתחילה בזיהוי של הצורך של הכלי – לפעמים הצורך מגיע מהשזירה, לפעמים מהסוג של הפרחים ולפעמים הצורך הוא דווקא שינוע ואריזה לאירוע עצמו. אני מייצרת לעצמי בריף ומתחילה לשרטט סקיצות ידניות של הכלי. אני ממדלת את הכלי במחשב, ומדפיסה מודל שלו במדפסת תלת מימד. בסוף אני יוצרת תבנית גבס לכלי, ומתחילה לעבוד עם הקרמיקה. במקביל אני בודקת כל הזמן גלזורות וסוגי חומרים, ומרחיבה את הפלטה החומרית שלי.
מהם מקורות ההשראה שלך?
אני שואבת הרבה השראה מהחומרים שאני עובדת איתם, לכל חומר יש את התכונות הספציפיות שלו. בנוסף אני לוקחת השראה מהפרחים עצמם – בקרמיקה אני בוחרת לעבוד עם צבעים וצורות רגועים יחסית, כדי לאפשר לפרח לבוא לידי ביטוי – אני נותנת מקום לצורה האורגנית, לצבעים ולטקסטורות מהטבע.
אני לוקחת השראה גם משזירה יפנית ומהעקרון של להשאיר "אוויר" בין הפרחים בתוך הקומפוזיציה. אני מיישמת את העיקרון הזה גם בכלים שאני יוצרת, ושומרת על "אוויר" גם בין הכלים לפרחים עצמם – זה יוצר הרמוניה בין כל האלמנטים.
ספרי לנו על פרויקט הגמר שלך
עיצבתי סדרה של חמישה כדים שבוחנים את מערכת היחסים בין הפרט למדינה, דרך נקודות שונות בתוך החברה הישראלית. בחרתי להשתמש בכדים בהשראת הדרך שבה ארכיאולוגים לומדים על תרבויות ותקופות דרך כלי חרס – רק שבמקרה שלי, מדובר בתרבות ובחברה הישראלית העכשווית.
לכל כד בסדרה התאמתי סוג שונה של פרח בצורת שזירה שונה, מתוך מחשבה על העולם הסמלי שכל פרח מביא איתו. לדוגמה, אחד הכדים נקרא "גיבור ישראל" ומתייחס לזיכרון חללי מערכות ישראל. בחרתי לשלב בו גרברה אדומה – פרח שמזוהה עם טקסי זיכרון ולעיתים קרובות מופיע בגלגלי אבל. מיקום הפרחים בכד יוצר את אותה צורת גלגל.
תני טיפ לסטודנטים
יש לי שני טיפים: אחד, לא להתבייש. בשלב מסוים שמתי את הבושה בצד, ניגשתי לאנשים, ניסיתי להציע ולדחוף את עצמי. ברגישות כמובן. אני חושבת שככה מגיעות הזדמנויות, במיוחד בתחילת הדרך. הטיפ השני הוא לקחת במהלך הלימודים קורסים מגוונים ולפתוח את הראש. לא לפחד לקחת גם קורסים שיכולים להוציא אותך מאזור הנוחות.
מה התוכנית לעתיד?
אני רוצה להמשיך ליצור – גם כלים לאירועים ולפרחים, וגם פיתוח פרויקטים מהלימודים ואובייקטים לתערוכות. במקביל, החלום הגדול שלי הוא לפתוח מקום משלי, כמו חנות שראיתי במדריד – חלל עם חלון ראווה שבו מוצגים כל האובייקטים שאני יוצרת, עם סדנת עבודה פעילה שבה אנשים יוכלו גם לרכוש וגם לראות את תהליך היצירה והייצור.
בימים אלו אני מתחילה קורס אובניים בבית בנימיני, ובנוסף התקבלתי לתוכנית במרכז אדמונד דה רוטשילד לפיתוח מקצועי למעצבים ויוצרים בתחילת הדרך. זו תוכנית שמעניקה כלים מעשיים וליווי אישי, ואני מאמינה שזה יתרום לי מאוד ויעזור לי לדייק את הדרך שלי קדימה.
ובאופן כללי, אני מקווה שהעתיד יביא ימים שקטים יותר, ושכולם יחזרו הביתה בשלום ובבטחה.
צילום התמונות בכתבה: דותן ניב
קישור לאינסטגרם Roca
קישור לאינסטגרם הפרטי של רוני rroniccohen
קישור לפרויקט הגמר של רוני
