עיצוב תעשייתי

ברצלונה. קשה שלא להתאהב בה. עיר שוקקת חיים, שופעת באנשים מכל העולם שמגיעים אליה לטעום מקסמיה. כמעט כל שבוע התקיים אירוע – אם זה פסטיבל קולינרי משובח, יריד יד שנייה, פסטיבל מוזיקה ועוד. האמנות המקומית, ההיסטוריה המפוארת ויצירות המופת האדריכליות עוררו אותי לקחת חלק בעושר הזה ולהתחיל ליצור בעצמי. אחד התחביבים שאימצתי היה לצאת לרחובות ולמלא כרטיסי זיכרון בצילומים.

במהלך סמסטר ב' בשנת הלימודים 2014 השתתפתי בתוכנית חילופי סטודנטים בעיר נאנט (Nantes) שבצרפת. החילופים היו עבורי חוויה מכוננת כסטודנטית לעיצוב פנים, במהלכם נחשפתי לסגנונות עיצוב, לטכניקות עבודה חדשות ולדרכי חשיבה והתבוננות שונות. המגורים באירופה אפשרו לי מעבר קל בין מדינות וערים שונות ובכך נחשפו בפניי עולמות ומקומות חדשים.

בכולי עלמא, חלל התערוכה שנבחר בקפידה ליצירת דיאלוג בין הרעש בחוץ ל״רעש הלבן״ שבעבודות, מציג המעצב התעשייתי אוהד בנית, ברגישות אין-סופית, 100 עבודות מיניאטוריות על שדרה אחת. כל עבודה היא הקפאה של רגע יומיומי, של סיפור או של טקסט, שפוענחו לעבודה תלת-מימדית, המשלבת דמויות של מודלים ארכיטקטוניים לתוך קונטקסט חדש ומעורר מחשבה ורגש. שאלתי אותו כמה שאלות.

אין לו שפם דקיק ומשונה כמו זה של סלבדור דאלי או כוכבת קולנוע כרוכה סביב ידו כמו במקרה של אלמודובר – אך למרות חזותו ה״רגילה״, החברותית ונטולת אבק הכוכבים, ההשוואה אל שני הענקים הללו היא בלתי נמנעת. חיימה חיון, מהדמויות המובילות והחשובות בעולם בעיצוב עכשווי, הגיע בסוף השבוע האחרון למוזיאון העיצוב בחולון בטי שירט ובבלייזר אפור בכדי לחנוך את תערוכתו ״פאנטסטיקו״ – מסע לתוך מוחו הצבעוני והסוראליסטי. ״יש שישנאו את זה ויש שיאהבו את זה״, הוא מצהיר. ״לא אכפת לי, אני פשוט נהנה מהעבודה״.

את השנה התחלנו, שנה ג' בקורס סטודיו "תרבות ויצירה", בתרגיל חימום קטן – לעצב עיפרון. כל אחד יכול היה לבחור את נקודת מבטו על האובייקט והמשמעות שלו – החל מחומר, אופן שימוש, פונקציה ועד פירושים שונים של העיפרון. מטרת התרגיל הייתה לאפשר לכל אחד להביע את עצמו במסגרת מוצר מוגבל ופשוט יחסית ובפרק זמן קצרקצר – לביצוע המשימה ניתנו לנו שבועיים בדיוק.