Copy Paste

[column]

מדוע העתקה נתפסת על ידי רבים כחטא בל יעבור בתחומי העיצוב, האמנות והאדריכלות, בעוד שהמקוריות מוכרת כערך עליון? מהי הסיבה שבגללה אנחנו מקדשים יצירה חדשנית שלא נראתה בעבר, גם במקרה שהערך היחיד שהיא נושאת הוא היותה חדשנית ותו-לא? היכן עובר הקו הדק בין לקיחת השראה להעתקה בוטה ולמה זה מפריע לנו כל כך?

אורית בהרל רום, תקשורת חזותית

[/column] [column]

כמעצבים ומעצבות, יש כמה ערכים ברורים שמנחים את עבודתנו, ולפיהם נבחן האם עבודה היא מוצלחת או טובה בעינינו. דוגמה לערך שכזה היא הנוסחה הידועה "form follows function", כמו גם ערכי ניקיון ובהירות הקונספט, וכמובן מקוריות וחדשנות. עבודה שאינה מקורית או מחדשת תחשב בעיני רובנו כעבודה לא טובה. יותר מזה, אם נחשוד, ולו לרגע, שמדובר בעבודה מועתקת (פינטרסט, מישהו?) היא מיד תיפסל.

[caption id="attachment_10896" align="aligncenter" width="750"]

כריכת הספר "copy paste"[/caption]

מדוע העתקה נתפסת על ידי רבים כחטא בל יעבור בתחומי העיצוב, האמנות והאדריכלות, בעוד שהמקוריות מוכרת כערך עליון? מהי הסיבה שבגללה אנחנו מקדשים יצירה חדשנית שלא נראתה בעבר, גם במקרה שהערך היחיד שהיא נושאת הוא היותה חדשנית ותו-לא? איפה עובר הקו הדק בין לקיחת השראה להעתקה בוטה ולמה זה מפריע לנו כל כך? הספר Copy Paste: The Badass Architectural Copy Guide בוחן לעומק את הנושא מנקודת מבט אדריכלית, ומעלה שאלות פילוסופיות, היסטוריות, משפטיות ופרקטיות בנוגע להעתקה וחיקוי.

[caption id="attachment_10894" align="aligncenter" width="750"]

הכפולות הפותחות של הספר מצולמות ולא מוקלדות[/caption]

נקודת המוצא של הספר, שעל כתיבתו חתומים סטודיו האדריכלים ההולנדי MVRDV ומכון המחקר הבינלאומי בהובלת האוניברסיטה הטכנולוגית של דלפט בהולנד The Why Factory, מערערת על הנחת היסוד הרווחת כי “להעתיק זה רע”, ומבקשת מהקוראים לבחון את הנושא מנקודות מבט שונות. במניפסט ארוך תוהים הכותבים (אדריכליות ואדריכלים ב-MVRDV) מדוע באדריכלות ובעיצוב אין פרקטיקה שמאפשרת לצטט מקורות קודמים, כמו בתחומים אקדמיים אחרים. למשל, חוקר/ת בתחום ההיסטוריה או הרפואה המבקש/ת להציג את עבודתו/ה, מחוייב/ת לעמוד על כתפי ענקים ולהישען על מה שנאמר לפניו/ה. כל זאת כמובן, במסגרת הנדרשת של כללי הציטוט: יש להביא מראי מקום, להוסיף מרכאות בציטוטים ולציין מי עומד מאחורי הדברים. אדריכלים ומעצבים שמעוניינים ליצור פרפראזה לקודמיהם יתקשו לעשות זאת, מכיוון שהפרקטיקה אינה קיימת והדבר אינו מקובל.

הכותבים טוענים שערך המקוריות הוא בזבוז מוחלט של זמן ומשאבים. מדוע לא להשתמש במה שנעשה קודם, כל עוד הוא נעשה בצורה טובה ורלוונטית, ולנצל את החדשנות אך ורק לדברים שיקדמו אותנו ברמה הפרקטית? אם נדע להעתיק בצורה נכונה ונטולת אשמה, האדריכלות תתקדם מהר יותר, כשכל מעצב/ת לא ת/יצטרך להמציא את הגלגל מחדש רק בשם ערך המקוריות, ות/יוכל להתמקד בחידושים נחוצים.

יחד עם זאת, הכותבים מאמינים שעלינו להיות גלויים לגבי הרפרנסים מהם אנו שואבים השראה באופן שיכבד את היוצרים שקדמו לנו, וכמובן שיש להקפיד על חוקי זכויות היוצרים בכל מדינה ומדינה. הנושא כה רב חשיבות לשיטתם, שפרק שלם בספר מוקדש לסקירה של חוקי זכויות יוצרים וקניין רוחני. לפי גישה זו החיקוי או ההעתקה צריכים להיתפס כסימן לכבוד שרוחשים כלפי מעצב/ת או אדריכל/ית, ולכן כל כך חשוב לציין את מקור ההשראה.

[caption id="attachment_10898" align="aligncenter" width="750"]

תרגיל בפוטושופ שבוחן מקוריות בעולם בו הרפרנסים זהים[/caption]

אחרי ערעור הנחות היסוד בנוגע להעתקה, הספר מציג תרגיל עיצובי מעניין שניתן לתלמידי תואר שני באדריכלות באוניברסיטה הטכנולוגית של דלפט. יוצרי התרגיל טוענים שבעולם המודרני כולנו חשופים לאותם מקורות השראה. פעמים רבות יצא להם להסתובב בעולם ולראות בניין דומה מידי לבניין בעיר או מדינה אחרת, מבלי להבין את ההקשר שלו למקום או לסביבה בה הוא עומד. הסיבה לכך היא התפתחות טכנולוגית: כיום אדריכלים שואבים פחות ופחות השראה מהעולם שמחוץ לחלונם, ויותר השראה מהאינטרנט. גוגל, פינטרסט, ובלוגים לעיצוב ואדריכלות הפכו להיות מקורות ההשראה הכי זמינים לאדריכלים ומעצבים, כך שלא פלא שבניין בדובאי נראה כמו בניין בלונדון, ועל קירות המכון הטכנולוגי בחולון מופיעים פוסטרים שפיארו את רחובות וינה לפני כמה חודשים.

במסגרת התרגיל הסטודנטיות/ים חולקו לקבוצות, והתבקשו להעלות שש תיקיות המכילות כמאה תמונות שנמצאו בחיפוש בגוגל. התיקיות התחלקו לקטגוריות הבאות: פרויקטים אדריכליים קיימים, פרויקטים אדריכליים בתכנון (הדמיות), אובייקטים יומיומיים, תמונות של משטחים וטקסטורות, תמונות מדע בדיוני מקומיקסים וסרטים, ותמונות של פרויקטים אדריכליים אנונימיים (כאלה שמופיעים ללא שם ברחבי האינטרנט). הקבוצות קיבלו נוסח הנחיה אחיד שגם הוא הורד מהאינטרנט: עליהם ליצור מכלל החומרים הללו אנדרטה לגנרל רוסי שלחם במלחמת העולם השניה. הטכניקה היא קולאז’ בפוטושופ, ועל היצירה להכיל את שמות התמונות בהן נעשה שימוש. המטרה של התרגיל היא לבחון איך יוצרים יצירה מקורית כשעולם הרפרנסים הוא כל כך צר ומשותף לכולם, וכשההנחייה זהה. באופן לא מפתיע, תוצאות התרגיל מציגות מבנים בעלי מראה מודרני, חדשניים אבל מוכרים, כך שהמחשבה הראשונה היא: "איזה יופי של מבנה" והשנייה היא: "איפה נתקלתי בו בעבר?"

[caption id="attachment_10895" align="aligncenter" width="750"]

כל כפולות התרגיל מעוצבות כמסך מחשב משנות התשעים[/caption]

פרק אחר מבקש לבחון האם יש מקום למקוריות כשיותר ויותר ערים מוכרזות כערים לשימור על-ידי אונסק”ו, ומה מרחב היצירתיות של האדריכל/ית כשעליו/ה לבנות לפי חוקים קשיחים של שימור. מדובר בסוגייה משמעותית בערים עתיקות, בעיקר באירופה, היכן שבתים שנבנו לפני מאות שנים אמורים לשמש למגורים במאה ה-21, ועל-פי חוקי השימור הנוקשים, הם אינם ניתנים להריסה או לשינוי. הכותבים מציגים שלוש אופציות לשימור בניין ברחוב בעיר אירופאית לדוגמא, מבלי להכריע מי מהן העדיפה. הראשונה משכפלת את המבנים ברחוב תוך שיעתוק זהה לבניין שלצידו, השניה מייצרת בניין שהוא הומאז' לבניין קלאסי עם טוויסט מודרני, והשלישית היא אופציה מודרנית לחלוטין המבקשת להתעלם מההקשר הסביבתי.

[caption id="attachment_10893" align="aligncenter" width="750"]

האם יש מקום למקוריות בעיצוב אדריכלי כשמדובר בערים ובניינים לשימור?[/caption]

פרק מעניין אחר בוחן את תופעת ההעתקות בסין, מדינה הידועה כמעצמת העתקות וחיקויים בעיקר בתחומי האופנה. ברחבי סין ניתן למצוא גרסאות חיקוי מושלמות של מונומנטים כמו מגדל אייפל, הספינקס, בית האופרה של סידני ואפילו העתק מושלם של החומה הסינית עצמה. יתרה מכך, במסגרת הגידול המהיר באוכלוסייה ומגמת בניית ערים “יש מאין” הנפוצה במדינה, נבנו העתקים של ערים שלמות, כמו ונציה, פריז ועיירות ציוריות הולנדיות. הספר מבקש לבחון את התופעה בהקשר התרבותי הסיני, שם החיקוי לא נתפס כמעשה אסור או מוקצה, אלא כמתן מענה פרקטי לחפץ או מוצר מבוקש. החיקוי הסיני מבקש לשפר את המקור ולהתאים אותו לאוכלוסיה המקומית, כך שהערים והבניינים לא יהוו רק רפרנס או הומאז’, ואפילו לא חיקוי מדוייק- הם יהפכו להיות יותר טובים מהמקור עצמו.

[caption id="attachment_10897" align="aligncenter" width="750"]

ערים סיניות שלמות שבנויות כהעתק של ערים אחרות בעולם.[/caption]

בתור ספר שמעודד חיקוי והעתקה, "קופי פייסט" דווקא מעוצב בצורה מקורית להפליא. מאמרי הפתיחה והסיכום מצולמים ולא מוקלדים, תרגיל הפוטושופ מעוצב כמו מסך מחשב משנות התשעים והטקסטים הכתובים ממלאים את כל הדף כמעט ללא שוליים. העיצוב המסקרן יוצר רצון להמשיך ולדפדף, כשכל עמוד צופן בחובו הפתעה נוספת. הספר קריא ומעניין, מצטט דוגמאות רלוונטיות והקשרים משעשעים (למשל, למה על אדריכלים בימינו להדמות לקניה ווסט) ומבקש לאתגר את הנחות היסוד עליהן מושתת עולם העיצוב והאדריכלות. קריאת חובה למעצבות ולמעצבים מכל התחומים.

[caption id="attachment_10892" align="aligncenter" width="750"]