בימי הקיץ נשלח מייל לכל המחלקה שמתאר סדנה מסתורית שמתקיימת בגרמניה. אז אחרי סט מיונים קצרצר נבחרנו שישה חבר'ה, שניים מכל מחלקה, לייצג את ישראל בסדנת IDEM 20, יחד עם שני מרצים: אברהם גרנט, דיקן הפקולטה לעיצוב לשעבר, שגם אירגן את הנסיעה, וגלית אבינועם, מרצה ללימודי חוץ בעיצוב פנים.
גלית טוגנדהפט, עיצוב תעשייתי
עדי גפני, עיצוב פנים
[/column] [column]IDEM או בשמה המלא International Design Education Meeting היא סדנת עיצוב בינלאומית המתרחשת פעם בשנה, בכל פעם במדינה אחרת. אל הסדנה מגיעים סטודנטים ומרצים לעיצוב ממדינות שונות ברחבי אירופה (וישראל). מכירים, מתחלקים לקבוצות ופועלים ביחד ליצור עיצוב קונספטואלי בנושא נבחר.
השנה, הסדנה התקיימה בדסאו (Dessau) שבגרמניה, עיר שבה פעל בית הספר באוהאוס בשנים 1925-1931. חלק נרחב מהפעילות שלנו התקיימה בבית הספר, שנפתח לאחרונה שוב בתוכניות לימוד שונות, וכן כסוג של בית הארחה ומוזיאון לתערוכות מתחלפות.
אזור הבאוהאוס פסטורלי ושקט מאין כמותו, ואין פלא, מכיוון שמדובר באחת הערים המתכווצות ביותר באירופה, עם אחוזי עזיבה גבוהים מאוד. ההתניידות שלנו הייתה על אופניים, אבל מזג האוויר היה טוב לרכיבה, לפחות לטענת האירופאים. הסדנה והפעילות הקבוצתית שלנו התקיימה ב-Vor Ort, בית למעצבים צעירים, שממוקם באזור מרכזי שבעיר, שגם הוא לא סואן במיוחד.
שלושת הימים הראשונים התרכזו בהתכנסות בסיורים ובהרצאות הנוגעות למקום ולבאוהאוס, נכנסנו לבית של קנדינסקי, למדנו את עקרונות הבאוהאוס במו רגלינו ועינינו. בכל ערב התכנסנו לערב דו-משלחתי, בה כל משלחת הציגה את המדינה, את בית הספר ודברים נוספים הקשורים לתרבות. הציגו משלחות מגרמניה, מבלגיה, סלובניה, ואוסטריה. הערב הישראלי כמובן היה בין המוצלחים, לימדנו אותם את רזי ה-א'-ב' העברי, ריקודים ושירים שונים כמו Golden Boy ונתנו להם במבה, שמסתבר שרק אנחנו מתלהבים ממנה. דווקא הביסלי הרשים את רובם. כל ערב סיימנו במסיבה, שבעקביות התחילה קצת צולעת, עד שהצלחנו לשבור את הקרח לקראת סוף הסדנה.
במסגרת הפעילות הקבוצתית, כל קבוצה בחרה קונספט תחת הכותרת השנתית – The best is yet to come. אחרי שהקדשנו זמן רב לחשיבה, התחלנו ביצירת מיצגים שחלקם שיתפו את אנשי הסדנה ואת תושבי האזור המקומיים.
בין הפרויקטים היצירתיים שהתקיימו היו דוכני גרביים להבעת משאלות עבור תושבי העיר (בתמורה קיבלו שוקולד) ומיצג גלויות מקסים. קבוצה אחרת הציגה מיצג אוטופי המשלב מספר חושים. קבוצה נוספת התערבה בחלל ציבורי ו"החייתה" טירה נטושה – הם יצרו בה מיצג אור קולי יחד עם מספר מיצבים מעניינים ומורכבים.
הפרזנטציות היו מעניינות ומרגשות והסתיימו במסיבת פרידה כיפית (אז באמת נשבר הקרח), פרידות שלנו והרבה כאב לב שזה נגמר, תוך ציפייה לשנה הבאה, בתקווה בישראל.
[/column]
