בין גרידים, גרשיים וחיצים, הצליח וירג׳יל אבלו לבנות מותג אופנה שנשען כולו על חשיבה גרפית.
יובל שטיינברג, עיצוב תקשורת חזותית
בעזרת שפה מינימליסטית שמזכירה סטודיו גרפי יותר מאשר בית אופנה מסורתי, הקים וירג'יל אבלו את המותג ״Off-White״. המותג לא מסתכם רק בבגדים, אלא מכיל כרזות, אריזות ומשטחים. אבלו ניסח סגנון חדש שבו העיצוב מכיל סיפור שלם, ולא רק מסגרת או אריזה.
מה שלא כולם יודעים הוא שהמסלול של אבלו התחיל בכלל הרחק מעולם האופנה. הוא למד הנדסה ואז אדריכלות, ודיבר בעיקר בשפה של מבנים וגרידים. תוך כדי הלימודים הוא התחיל להתאהב גם בעולם אחר – עולם העיצוב הגרפי. הוא עיצב עטיפות לאלבומים ובמקום להתעסק במקצועו "הרשמי" בלבד התחיל להרכיב ולחבר שפות ויזואליות.
המעבר לאופנה לא היה מהפך דרמטי, אלא סוג של התפתחות טבעית: החולצה הפכה לקנבס, השרוך הפך לאובייקט גרפי, והמותג שהקים – Off-White – חיבר את כל העולמות האלו יחד. אדריכלות, עיצוב גרפי, בגדי רחוב – מבחינתו, הכל היה חלק מאותה המערכת ומאותה השפה.
ב-2012, כמה שנים לאחר שכבר הספיק לעבוד עם קנייה ווסט, הוא הקים את המותג Pyrex Vision, שהתגלגל למה שאנחנו מכירים כ-Off-White.
הרעיון היה פשוט אבל חכם: ליצור מותג אופנה עילית עם שורשים עמוקים בתרבות הרחוב.
ב-Off-White, הוא בנה שפה גרפית מדויקת שנכנסה ישירות לתוך הפריטים עצמם. הוא השתמש בפונטים מוכרים כמו Helvetica, הדפיס הנחיות ברורות על בגדים ונעליים ("SHOELACES" על השרוכים, "FOR WALKING" על מגפיים) ועטף פריטים בסיסיים במבנה של פוסטר מחאתי.
הייחוד של אבלו לא בא לידי ביטוי רק באופן בו עיצב, אלא גם באופן בו חשב. הוא פיתח שיטת עבודה שנקראת "3%", שבה מספיק לשנות משהו קטן בעיצוב קיים כדי ליצור משהו חדש לגמרי. באופן הזה פירק אבלו נעל של נייקי והפך אותה לאובייקט גרפי עם שרוכים כתומים ופתקים תלויים. הוא אהב להשאיר את התהליך חשוף – לראות תפרים, שכבות, שלבים – לא להסתיר את העבודה. מבחינתו, עיצוב לא צריך להיות מושלם, אלא חי.
לפעמים הוא היה שולח סקיצה מהטלפון או כותב רעיון על קרטון – ונותן לזה לקרות תוך כדי תנועה. בכל פרויקט הוא עבד עם חוקים גרפיים ברורים: שימוש בצבעים שטוחים, קונטרסטים חזקים בין שחור ללבן, חצים גיאומטריים וטקסטים הממוקמים בצורה מכוונת, כמעט כמו שלטי רחוב.
גם בחיבורים שלו עם נייקי שמים לב לגישה שלו: חיתוכים גסים, תפרים חשופים, הרגשה של מוצר באמצע תהליך עבודה – כאילו מדובר בסקיצה פתוחה ולא במוצר מוגמר.
בעצם, וירג'יל אבלו לא ניסה רק לעצב בגדים – הוא רצה לבנות עולם שלם. כל פריט, כל שת״פ או מוצר שהוא הוציא היו חלק ממשחק הרבה יותר גדול: איך עיצוב חזותי הופך לשפה שכולם מדברים אותה. הוא לקח קודים גרפיים פשוטים והפך אותם לזיכרונות קולקטיביים; הפך מוצרי אופנה רגילים לחוויות שנתקעות בראש כמו פוסטר שראית ברחוב ולא שכחת.
דרכו, מותג כבר לא היה רק לוגו יפה – אלא רשת של רגשות ושל זהות.
מקור: Vogue
יתכן שהסוד להצלחה של אבלו טמון ביכולת שלו לראות חץ, שרוך או חולצה לא כאובייקט, אלא כחלק מסיפור חזותי. וירג׳יל אבלו יצר שפה שדיברה ישירות לרחוב, לגלריה ולארון – והראה שעיצוב גרפי יכול לנעול סניקרס, לרוץ, ולהפוך לתנועה שלמה.
לפני שנסיים, הנה צידה לדרך מתוך האמונה שלו, עקרונות פשוטים שעזרו לו ליצור בלי לעצור. יכול להיות שתמצאו פה משהו לקחת איתכם הלאה, בכל תחום שאתם מתעסקים בו.
עשרה חוקים בלתי כתובים שוירג'יל אבלו חי לפיהם:
1. תעבוד מהר.
אל תחכה שהכל יהיה מושלם. עדיף לעשות – ולשפר תוך כדי.
2. אל תפחד לטעות
גם טעות יכולה להפוך לסגנון אם אתה עומד מאחוריה.
3. תחשוב כמו אמן, לא רק כמו מעצב.
העבודה שלך יכולה לבטא רעיון, לא רק להיראות טוב.
4. תערבב בין עולמות.
רחוב, יוקרה, עיצוב גרפי, מוזיקה – הכל יכול להשתלב יחד.
5. תשתף פעולה.
אנשים טובים מסביבך יכולים לקחת את הרעיון שלך הרבה יותר רחוק.
6.תתן קרדיט
כוח אמיתי זה לדעת לפרגן. זה גם בונה קהילה סביבך.
7. תדבר בשפה שלך.
גם אם היא שונה, גם אם היא לא מובנת לכולם – תהיה אותנטי.
8. תשאיר מקום לתהליך.
העבודה שלך לא חייבת להיראות גמורה – לפעמים הכי חזק זה מה שנמצא באמצע הדרך.
9. תיצור כל הזמן.
אל תחכה לרעיון המושלם. פשוט תזוז, תעצב, תנסה.
10. תזכור שלעיצוב יש כוח.
לא רק להיראות יפה – אלא להשפיע, לשנות, לחבר בין אנשים.
(חוקים אלו נאספו מתוך ראיונות שנתן וירג׳יל ל-Vogue + Revolt)
הוא הזכיר לנו שעיצוב טוב לא נועד רק להיראות – הוא נועד להרגיש, להתחבר, ולהישאר איתנו הרבה אחרי שהבגד יורד.
Virgil Abloh, 1980-2021
מקור: Vogue
בראש הכתבה: וירג׳יל בסטודיו שלו, קיץ 2019. מקור: Architizer
