בסדרה הזו כל פרק ישאיר אתכם עם פה פעור וחור בלב, וכנראה שלא תצליחו להפסיק. לא כל הפרקים קלים לעיכול, ואת חלקם תצטרכו לראות שוב כדי לצאת מהשוק ולהבין מה בכלל ראיתם עכשיו – אבל זה לגמרי שווה את זה.
נואה דמתי, עיצוב תקשורת חזותית
יוצרים: טים מילר (דדפול)
דיוויד פינצ'ר (מועדון קרב, נערה עם קעקוע דרקון)
סטודיו Blur בשיתוף עם אחרים
שנת הוצאה: 2019-2022
מה רואים פה?
"אהבה, מוות ורובוטים" מתבססת על הסרט HEAVY METAL משנת 1981, מסרטי האנימציה הראשונים שנועדו למבוגרים, שהתבסס בעצמו על מגזין קומיקסי מהתקופה. בשל אהדת הקהל, היו מספר ניסיונות (די כושלים) לשחזורים והמשכים של סרט המקור, קולנועית או טלוויזיונית, ביניהם גרסת הנטפליקס.
גם בסרט וגם במגזין שקדם לו תמצאו שילוב של סגנונות אנימציה שונים מרחבי העולם.
מה עם הסיפורים?
את רוב עלילות הפרקים כתב ועיבד פיליפ גלאט (Philip Gelatt) במאי, כותב ומפיק משחקי וידאו.
כמו שניתן לנחש משם הסדרה, הפרקים נעים בין מדע בדיוני, קומדיה, פנטזיה, דרמה ואפילו אימה.
חברת Blur Studio האמריקאית הייתה אחראית להפקת הפרקים. הם מתמחים בעיקר באנימציה, עיצוב ואפקטי CGI, תוך הוספת סגנון ידני. כל פרק מקבל את הטאצ' הסגנוני המיוחד שלו.
שם ולוגו הסדרה – רק אייקונים. לא מהפכני? (דימוי בראש הכתבה, קרדיט: Dynamixyz)
אזהרת ספויילרים!
כמובן שנדבר כאן על הפרקים, כך שמומלץ לראות את הפרק, להתרשם, לחזור לכתבה, לצפות בפרקים שוב ולהתפעל בשנית.
Jibaro
עונה 3 פרק 9
17 דקות
במאי: אלברטו מיאלגו (Alberto Mielgo).
הסיפור מתמקד בדמות המיתית של הסירנה ובאביר חירש מתקופת הרנסנס, ובמערכת היחסים שמתפתחת ביניהם. אי אפשר להתעלם מיופיה של הסירנה, מקושטת תכשיטי זהב בכל גופה, נעה ממקום למקום בריקוד שנראה כמעט בלתי אפשרי. כשהיא מושכת את האבירים אליה, נראה שגם הם, באופן טראגי, רוקדים אל מותם המר.
ההשראות לדמות הנשית, על עושר התכשיטים שלה, כיסויי הראש והצבעים הבוהקים, הגיעו מתרבויות מזרח אירופה, רוסיה הודו וצפון אפריקה.
האנימציה נראית כל כך עשירה ומציאותית, עד שיש ויכוחים האם זו בכלל אנימציה. תשומת הלב שניתנת לטקסטורות, לפרטים הקטנים, לתאורה, לעיצוב הצלילים, להבעות הפנים ומכניקת הגוף, לוקחת את האנימציה כפי שאנו מכירים אותה לרמה אחרת. את כל זה הצליחו לייצר עם אנימציית KEYFRAME קלאסית.
צוות של 72 אנשים יצרו את העולם של ג'יבארו, והיה להם חשוב להתחקות אחר עולם הטבע האמיתי. במשך שבועיים חי הבמאי ביער ותיעד צלילים וצבעוניות. בנוסף, היה צוות שלם של רקדנים ושחקנים שביצעו את רוב הסצינות בפרק, שאחריהם התחקו האנימטורים. חשוב לציין שלא היה שימוש ב- MOTION CAPTURE, אלא בשחקנים בתור רפרנסים שהיתרגמו לדמויות.
בסרט אין מלל, ואנחנו מוזמנים לצלול לחוויה של האביר החירש שלא שומע את הסירנה שמקבלת את כל מבוקשה – חוץ ממנו.
נדרש לא מעט כדי לייצר את הסרט הקצר זוכה האמי הזה. אם אתם רק מתחילים לראות את הסדרה, או שצפיתם כבר בכמה פרקים, שימו לב שלא לפספס את היצירה הזו.
Night of the Mini Dead
עונה 3 פרק 4
5 דקות
יוצרים: רוברט ביסי ואנדי ליון, סטודיו BUCK
אפוקליפסה של זומבים שמשתלטים על העולם, על פניו סיפור שכולנו כבר מכירים. אבל אל תטעו – כשסטודיו BUCK עומד מאחורי היצירה, תהיו בטוחים שהפרק הקצרצר הזה הולך להיות מבדר עד כלות, ביקורתי ומפתיע.
אי אפשר לדבר על הפרק בלי לדבר קודם על הסטודיו שיצר אותו. סטודיו BUCK הוא ממכתיבי הטרנדים בכל הקשור לעיצוב בתנועה. הם מתמחים בעיקר באנימציה ובגרפיקה בתנועה, אך גם ממובילי התעשייה במיתוג, פרויקטים טכנולוגיים יצירתיים ומציאות רבודה.
בין הלקוחות הידועים של BUCK אפשר למנות את אינסטגרם ופייסבוק, שנעזרו בסטודיו לעיצוב הפילטרים ומערכות האיור והאנימציה של הממשקים.
"לעתים קרובות, יש קריצה של הומור בעבודה שלנו. ההזדמנויות היצירתיות ב-BUCK באמת הופכות אותו למגרש משחקים עבור המעצבים והאמנים שלנו" מספרת אמילי ריקארד, מפיקה בכירה בחברה.
ובחזרה לסדרה – הומור וייחודיות היו העקרונות המנחים של הסטודיו ביצירת הפרק.
ברמת העלילה, אפוקליפסת הזומבים מתפרצת כשזוג שיכור מחליט לממש את אהבתו בבית קברות באישון לילה ומעיר את המתים. הזומבים תוקפים ערים ומדינות, והפתרון של האנושות להשבת מלחמה הוא להפציץ את כדור הארץ במתקפות גרעיניות. הפרק בהחלט נגמר בבום. בחמש דקות מרוכזות, הפרק מדגים לנו את הטיפשות של המין האנושי, ההיבריס, איך היה לנו הכל ופשוט הרסנו לעצמנו.
להחלטות העיצוביות של הסטודיו יש תפקיד ישיר בהעברת הרעיון שמאחורי הסיפור. יש פה כמה אלמנטים שמעניין לשים לב אליהם: שילוב צילום Tilt-Shift (שימוש בתנועות מצלמה שמשנות את כיוון או מיקום העדשה ביחס לחיישן) מהחיים האמיתיים, עם עדשת הטיה שגורמת להכל להראות מיניאטורי. דבר שני, הוספת אנימציה מבוססת מחשב (CG Computer Generated Animation) שגורמת לתחושת צפייה מלמעלה באפוקליפסה אמיתית של העולם.
האנשים קטנים כנמלים וכמעט מגוחכים, משתוללים בפאניקה. המסר? אנחנו קטנים וחסרי חשיבות, מה שנעשה לא באמת משנה, גם ככה הסוף ידוע מראש כי ננהג בטיפשות, אז למה לא לצחוק על זה?
בזמן המתקפה ההרסנית אנחנו רואים שיירת רכבים מופרזת של זומבים שדוהרת לה בערים הבוערות. בשביל הפן המגוחך של הקטסטרופה הזו, אם תשימו לב לרכבים תזהו מיניוואן משפחתי, טוקטוק ומשאית של פד-אקס שהפכו למכונות הריגה עצבניות.
הפרק מלא בבדיחות וברפרנסים, חלקם קופצים לעין וחלק מוסתרים, חפשו אותם! ברכבים, בשלטים, בזומבים הענקיים שמקיאים אש בצורה מגושמת להחריד. יש כאן פרק מלא ביקורת והומור שמתמצת את החוויה האנושית שלנו בעולם שעולה באש.
Zima Blue
עונה 1 פרק 18
10 דקות
סטודיו Passion Pictures
הפרק הזה מבוסס על סיפור מאת אלסטייר ריינולדס, והוא מתרחש אלפי שנים לתוך העתיד. גיבור הסיפור הוא האמן זימה, דמות איקונית בעולם האמנות ואינדיבידואל אניגמטי לחלוטין. אנחנו מצטרפים למסע גילוי של עיתונאית הנענית להזמנת האמן לבוא ולגלות את האמת אודותיו, אודות מסעו אחר האמת שלו, ועל האובססיה שלו לצבע הכחול שהפך כל כך מזוהה איתו עד שזכה לשם 'כחול זימה'.
בהופעתו האחרונה מתגלה זימה לא כאדם בעל יכולות רובוטיות על טבעיות, אלא כרובוט שהשתכלל במשך מאות שנים עד שהפך בעל אינטליגנציה שמתעלה על זו האנושית. לתדהמת הקהל, האמן קופץ לבריכה, מתפרק מגופו וחוזר לצורתו הראשונית כרובוט שתפקידו לנקות את אריחי הבריכה.
הבמאי רוברט ואלי מביא לפרק את הסגנון המיוחד שלו של פרופורציות מוארכות, צללים כבדים, קומפוזיציה מינימליסטית ופלטת צבעים מוגבלת. אם תשימו לב, הצבע 'כחול זימה' חוזר על עצמו כמעט בכל סצינה והפלטה הצבעונית לפרק נבנתה כולה סביבו.
כל אמן היה מקנא באורח חייו של זימה. עם גוף פיזי על אנושי שיכול לעבור חוויות קיצון, כישרון שמתרגם את החוויות לאמנות, והערכת קהל ברמה אוניברסלית – יש לו הכל. כישרון, עושר, פרסום, אפילו חיי נצח. למה שמישהו יוותר על כל זה?
ובכל זאת, זימה מעולם לא הרגיש מסופק מהעבודות שלו. אם אתם אמנים, דמיינו שלא תחושו מסופקים, תמיד תרגישו שכמעט הגעתם לשיא, אך הוא תמיד מתפספס לכם.
הדרך האמנותית של זימה הוליכה אותו משאלות על בני אדם לכוכבים וגלקסיות, לאובססיה לגוון הכחול, וציוריו גדלים עד שיוצאים מהאטמוספירה.
הוא נזכר בעברו ומבין שיש משהו כה פשוט ומספק בביצוע והשלמת משימה כשהייעוד שלך ברור, ומחליט לתת את הכל כדי לחזור ולחוש את תחושת הסיפוק הזו. זה בדיוק מה שהוא עושה – הוא חוזר לצורתו המקורית בתור רובוט פשוט בעל תפקיד אחד: ניקוי אריחי בריכה שצבעם 'כחול זימה'. שם ורק שם הוא מוצא סוף סוף את סיפוקו מהשלמת משימה כה פשוטה, דבר שלא חווה בכל שנותיו כאמן עשיר, מצליח ומוערך.
הסיבה שהפרק הזה בולט באנתולוגיה, היא כי הוא שואל שאלה קיומית: אם יכולתם להשיג תהילה, עושר וכישרון לצד חיי אלמוות, אבל לעולם לא להרגיש מסופקים מהיצירות שלכם – האם הייתם בוחרים בכך?
בין אם אתם עוסקים באמנות ובין אם לא, אל תפספסו את הפרקים המיוחדים שיש לסדרה להציע. קצרים, מפתיעים ומרגשים, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו עם סיפורים וביצועים יוצאים מן הכלל. צפיה מהנה!
