שְמּורָה

נושאי הצילום בהם עוסקת יעל לקוחים משגרת היומיום. תצלומי משפחה, מרחבים ביתיים, טבע דומם, נוף מקומי וזר; צמחיה, חוף ים, גינות ציבוריות ופרטי בניינים. אלה תצלומי בזק אשר מחד יוצרים תחושת שיטוט ומיידיות, ומאידך מציעים מחשבה על עריכה, בימוי והצצה. הצטרפותם של הדימויים זה לזה מבקשת להרכיב את החלקים יחד, ליצור סיפור או לפענח תעלומה.

עבודותיה של יעל שואבות השראה מעבודותיהם של כמה מגדולי הצלמים שעסקו בנושאים יומיומיים ובצילום משפחתי. הבולטים ביותר הם ויליאם אגלסטון ונאן גולדין האמריקאים, אשר מתעדים ביצירתם את הסביבה הקרובה, רגעים שגרתיים ולא מעניינים לכאורה, ומשתמשים בטכניקה לא “נכונה” ולא “מושלמת”.

מעניין לראות כיצד למרות היעדר נוכחות אנושית ברוב העבודות, עולה מהן תחושה ברורה של אינטימיות וניכר כי הנופים והחפצים מספרים סיפור אנושי. יעל הולכת בעקבות מסורת צילומית שמאפשרת לחלל לתפקד כמטאפורה למצב נפשי ומעצבת כאן מסלול אלטרנטיבי כחלק מהמסעות שלה לאורך החיים. בנוסף, ניכר כי היא משתמשת בריקנות או אי נוכחות, כמטאפורה לתחושת זרות.

יעל יוצרת קול ייחודי ומסקרן בבחירותיה. התערוכה מבקשת ליצור מרחב בו אנחנו שותפים למסע של חיפוש וחקר של האמנית, מסע שעודנו בעיצומו. זוהי הצעה לאמץ כלפי התצלומים נקודת מבט של התבוננות בזיכרונות אישיים, ובנוכחותם בעבר ובהווה. את התערוכה משלים ספר אמן אשר נערך על ידי יעל ומהווה יצירת אמנות בפני עצמה. הספר בנוי בפורמט של יומן מסע המשוטט במרחב הנע בין מציאות דוקומנטרית לבין מציאות מדומיינת, ובין מרחבי זמן שונים. המסע המטאפורי שמצוי בתצלומי הספר מחולק לפרקים אשר כל אחד מהם מלווה בטקסט קצר בעל אופי סיפורי ואסוציאטיבי. הספר מקביל למבנהו של אלבום משפחתי אישי אך נוכח בו ממד אוניברסלי, המעורר תחושת מוכרות, הזדהות ונוסטלגיה. מתוך איגוד התצלומים – על קירות החלל ובדפי הספר, נרקם סיפור חדש, בין מה שהיה לבין מה שהומצא, למה שמצוי בגבול ה״אמת״ של אירועים קטנים מן היומיום.