שיבוש

“משבשי התרבות אינם מסתפקים בתקווה לתוצאה צנועה. הם מבקשים לחולל שינוי מעמיק באורחות החשיבה ובהרגלי החיים של האדם בן זמננו. הפעילים הרדיקלים מבקשים לשחרר אותנו מן הטרור של ההנאה שכפה עלינו הקפיטליזם הצרכני”.
ההגדרה המילונית של המושג שיבוש היא: 1) קלקול, תקלה, הפרעה בפעילות התקינה, במהלך התקין או בסדר התקין של משהו; 2) שגיאה, טעות; סירוס, סילוף. ניתן לראות בפשט של המושג קונוטציות שליליות ומצמצמות. עם זאת, בתחומי היצירה השונים שיבוש הוא מונח המתאר פעולה המבקשת לערער את מנגנוני הייצור והידע התרבותיים המוכרים השואפים לייצר אובייקטים מושלמים. השיבוש והפעולות הננקטות כדי לייצר אותו נושאים משמעויות שונות המרחיבות את התפיסות התרבותיות השגורות.

פעולת השיבוש בתערוכה מתקיימת במדיומים שונים: אמנות פלסטית, צילום, עיצוב ומדיה דיגיטלית. אף שכל עבודה בתערוכה משתמשת אחרת בפעולת השיבוש, ניתן לראות שהשיבוש בא לידי ביטוי בעבודות בארבעה אופנים: שיבוש טכנולוגי דיגיטלי/מכני – הבודק מחד גיסא טכנולוגיה שנתפסה בקלקלתה ומאידך גיסא טכנולוגיה המבקשת לאמץ תכונות אנושיות ואי־שלמות; שיבוש חומרי – הבודק אילו שינויים חלים בחומר כאשר משתמשים בו אחרת מהאופן המקובל; שיבוש חזותי – הבודק את גבולות מה ששגור בתרבות ומבקש לערער עליו או להשתעשע בו; שיבוש של חפצי תרבות – הבודק מה קורה לחפץ ולמשמעות שלו כאשר משבשים את האופן שבו שמשתמשים בו. יש לציין שבחלק מהעבודות הגבולות בין ארבעת אופני השיבוש הללו מיטשטשים וזולגים זה אל זה.

התערוכה מבקשת לחשוף את המוטיבציות והמטרות שעומדות מאחורי השימוש בשיבוש בפעולת היצירה וכיצד הן משפיעות על התוצר שעליו הופעלה פעולה של שיבוש. דרך העבודות המוצגות ניתן לזהות בפעולת השיבוש היבטים בעלי קונוטציות חיוביות ויצירתיות, אפשרות לחידוש, חיפוש אחר צורניות “חדשה”, ביקורתיות והרהור על האופן שבו החברה פועלת ומתפקדת, מרחיבה גבולות, מגמישה גבולות ומערערת גבולות.

ניתן לראות דרך העבודות המוצגות בתערוכה שפעולת השיבוש יוצאת נגד התרבות הפופולרית ההגמונית, המאלצת אותנו כפרטים להיות כנועים לתכתיבי היופי ולשאיפה לשלמות מבלי לבטא עצמיות וייחודיות. התערבותו של היוצר בשלמות העיצוב ויצירת סדרי עולם חדשים בפרוץ השיבוש אל תוך תהליכי ייצור ועיצוב, חושפות את הצופה אל ה”כשל הלוגי” בעבודות ומעניקות לאובייקט המשובש מקום של בכורה. מקום זה משחרר את היוצר מתפקידו הכמעט צפוי בהגדרת אובייקט השואף לשלמות. ניתן לומר שהשאיפה לחוסר שלמות, הנובעת מפגם, טעות או שיבוש, היא האידאל החדש של היופי.