12/01/2017 — 27/01/2017


שרפרפים


אוצר: גיא בר סיני


בעולם בו גישת הקוד הפתוח בעיצוב צוברת פופולריות הולכת וגדלה עולות שאלות בדבר מערכת היחסים בין המעצב לבין המשתמש. חפצים המעוצבים בגישת הקוד הפתוח מגיעים לרוב כקבצים “סגורים”. כלומר, המשתמש מוריד קבצים קבועים של אובייקט, המלווים בהוראות הרכבה. לצד היות הקבצים “סגורים” ישנם לא מעט משתמשים הבוחרים להתערב בהוראות ההרכבה של מוצרים אלו במהלך בנייתם. דבר היכול לבוא לידי ביטוי בתוספת או החלפת צבעוניות, בשינוי המבניות, בשינוי ייעוד ועוד. כאשר מהלך זה קורה ללא הכוונתו ותכנונו של המעצב שהעלה את הקובץ לרשת.

כשחקרתי את הנושא מצאתי את המקום הזה מזמין דיון ובעקבותיו ביקשתי לחקור את המתח הנוצר בה בין המעצב לבין המשתמש. האם אני כמעצב יכול ליצור אובייקט אשר ישמור מחד על קווי עיצוב ברורים שאני בחרתי, ומאידך יאפשר למשתמש מרחב פעולה ההופך אותו לשותף פעיל בתהליך עיצוב האובייקט.

כצעד ראשון עיצבתי “קיט” להרכבת שרפרף. הקיט מורכב מארבעה חלקים זהים שצריך לחבר ביניהם, אך הם מגיעים ללא אמצעי החיבור וללא הוראות הרכבה. כלומר, המשתמש מוזמן להתערב ולהחליט על האופן בו הוא יחבר בין היחידות לבניית השרפרף.

בשלב זה בחרתי בקבוצה אחת של “משתמשי על” לבדיקת אופן ההתערבות שלהם בבניית השרפרף. “משתמשי העל” שנבחרו עבור שלב זה במחקר הינם מעצבים תעשייתיים. בחרתי בהם מאחר והם שואלים את עצמם שאלות על מבנה, אופני חיבור וצורה כחלק מחיי היומיום שלהם. בהתייחס לכך, עניין אותי לבחון את השיח המתקיים במבנה האובייקט עצמו ללא צירוף הוראות הרכבה ביני לבין המעצבים שקיבלו את ה”קיט”. תוצאות השיח מוצגות בתערוכה שמראה אופנים וגוונים שונים של “דיבור” בין שני יוצרים, האחד שיצר את “אבני הבניין” והאחר שהרכיב מהם את “הבניין”.

אני רואה את המחקר על הדינמיקה בין המעצב לבין המשתמש מתפתח ויוצא את גבולות עולם העיצוב ומזמין אנשים מן הרחוב ליצור בעצמם שרפרפים עם ה”קיט” שיצרתי. מתוך רצון לבחון את ההבדל בין מערכת יחסים של מעצב ומשתמש מומחה, לבין מערכת היחסים בין מעצב ומשתמש שאינו מומחה.