האוטו שלנו

התערוכה מציגה מכוניות צעצוע שעוצבו בשלוש השנים האחרונות במסגרת קורס הצעצועים של המחלקה לעיצוב תעשייתי, ויתארחו בה גם מכוניות שעוצבו בקורסים מקבילים שהתקיימו במחלקה זו. במסגרת תרגיל “מכונית צעצוע” על הסטודנטים היה לעצב צעצוע זה בתוך מערכת של גבולות כמו חומר וטכנולוגיות ייצור שנקבעו עבורם. דרך הגבולות נבחנו שאלות בדבר: איך נראית מכונית צעצוע; מה התחושה של חומר הגלם ממנו היא מיוצרת, לדוגמה: עץ ומתכת משדרים תחושות שונות לחלוטין; מה החוויה המשחקית שהיא מזמנת, לדוגמה: הרכבה, צורת הסעה וכו’, המתאפשרת באמצעות חומרים שונים וצורות ייצור מגוונות.

התערוכה היא מעין אולם תצוגה גדול של מכוניות צעצוע המבקשות לשמח ילדים ומבוגרים כאחד. המכוניות המוצגות הן פרי של מפגשים, משחק ושיתוף פעולה בין רעיונותיהם של סטודנטים ותגובותיהם של ילדים, כלומר בין מתכנן הצעצוע למי שמשחק בו, כשבה בעת אותו מתכנן הוא גם שחקן בעצמו, הרוצה מכונית צעצוע כדי להציגה לראווה, לשחק בה ולהיפגש עם הילד שבו. לפיכך ניתן לומר כי מכוניות הצעצוע המוצגות בתערוכה מציגות נקודות מפגש שונות ומגוונות בין מבוגר לילד ביחסם לצעצוע זה, בהשראת גישתו המיוחדת של ע’ הלל, משורר ואדריכל נוף, לילדים: “מהו שיר טוב לילד?… זהו מה שטוב לטעמי שלי. מה שמוצא חן בעיניי – זה טוב… אני מתייחס לילדים באותה הרצינות ובאותו הכבוד שבהם אני מתייחס לאדם מבוגר”*.

*מתוך ריאיון עם ע’ הלל, שירים לבני אדם קטנים, מאת דור משה, 28 ביוני 1974, עיתון מעריב