חלב שחור

הביטוי ״חלב שחור״ פותח את הפואמה האלמותית של המשורר היהודי פול צלאן ״פוגת המוות״ (שנולד ב-1920 בשם פסח אַנצֶ’ל) ומתייחס לרשמיו מן המחנות. גופתו של צלאן נמשתה ב-1970 מנהר הסן בפריז לאחר שככל הנראה התאבד.

סדרת התצלומים של דנה אריאלי ושל יואב חורש, המוצגת בתערוכה ״חלב שחור״ מבקשת לתת ייצוג דוקומנטרי בצילום עכשווי לאחד הארועים המחרידים ביותר שידעה האנושות. אין זה מקרה כי הסופר יחיאל דינור, אשר ששינה את שמו  ל״ק.צטניק״ לקראת העדות שנתן במשפט אייכמן, התעלף מעל דוכן הנואמים לאחר שתאר את אושוויץ ״הפלנטה האחרת״.

אריאלי וחורש, חזרו, כל אחד בדרכו ובזמנים שונים, אל מחנות ההשמדה.

כילידי הארץ, הם בחרו לעסוק בנושא זה תוך שהם מציעים נקודת מבט עכשווית, כזו שאיננה של הניצולים העדים או של ילדיהם, בני הדור השני. בתצלומים שלהם הם מבקשים לתעד את החללים המטרידים הללו, תוך התמקדות בשרידים שנותרו אחרי הזוועה. בצילום שלהם הם בוחנים את הארכיקטורה של מחנות ההשמדה, ואת החפצים שנותרו כשרידים בין השאר במעבדות השימור והצריפים ששרדו. בשונה מאריאלי, שמתקמדת בעיקר בחפצים ואיננה מצלמת אנשים במחנות, חורש מתעד בתצלומיו דיוקנאות של המבקרים במחנות הריכוז.