חפצים אלימים

הרוב המכריע של המעצבים המשתתפים בתערוכה בחרו לנוע בשדות הפרדוקס: הם בחרו בדיספונקציונליות על פני פונקציונליות, ומעשה העיצוב שלהם פועל בשדה היצירה שלהם באוטונומיה מוחלטת. רבים מן המעצבים המשתתפים בתערוכה בחרו לנקוט עמדה אוטופית ביקורתית ולהגיב באירוניה לְמה שעד לפני עשורים בודדים נתפס כמצוי בליבת עולם העיצוב התעשייתי.

השאלה מהו עיצוב קטלני ומתי חפץ עשוי להיות מוגדר כחפץ אלים נמצאת במוקדה של התערוכה. יצירות העיצוב הנכללות בתערוכה זו מבקשות להעלות לדיון כמה מן השאלות הטעונות והמרתקות ביותר בעולם העיצוב התעשייתי: מה תפקידו של המעצב בעיצוב כלי מלחמה? האם ניתן לצמצם את תחום אחריותו של המעצב עד לשלב ייצורם של חפצים קטלניים, או שמא המעצב נושא באחריות הכוללת למוצרים שעיצב ולפונקציות שהם ממלאים? היכן עובר קו הגבול האתי בין מעשה העיצוב לבין המעצב עצמו?

שירה קרת ואיתי לניאדו אוצרי התערוכה: “משחר האנושות האדם משתמש במגברי כוח כדי לכפות את רצונו על הטבע, על בעלי החיים ועל בני אדם אחרים. החפץ האלים המתועד הראשון הוא גרזן יד מסותת מאבן געשית בן 1.6 מיליון שנים, שנמצא בעמק אולדובאי, טנזניה. לגרזן שני צדדים: האחד מתאים לכף היד והאחר סותת לכדי להב. כלי זה הוא למעשה הארכה והעצמה של היד האנושית. מרגע ביסוס השימוש בכלים נעשה האדם רדיקל חופשי בסדר הקיים על כדור הארץ. החל באסטרטגיית הציִד, שבאמצעותה צד חיות גדולות וחזקות ממנו, עבור בביות חיות אלו ורתימתן לעבודה עבורו וכלה בשימוש באנטיביוטיקה כדי להערים על מנגנון האיזון המשמעותי ביותר בטבע – המוות.
באמצעות אלימות וטכנולוגיה הפך האדם לאל השולט על גורלו וסביבתו.”