מפרט לחומר וחלל

רשמי מסעות אפשריים, תבניות נוף צרובות, מקומות אליהם הגעתי, או שהגיעו אלי, לישה בחומר, פירוק אובייקטים, תכנון מבנים, פירוק תבניות, פריטת פרטים קטנים, יצירת מכלולים, חללים, קישור ואיחוי חומרים שונים, מהם חלל, ממנו שוב החומר. מעגלים של קשרי גומלין בין החלל לחומר, היזונים חוזרים בין פרויקט לייצוג שלו, בין הרעיון והמושג לבין מציאות קיומית. מסע בתוך מסע, פיסות של אינפורמציה מחיי, מעברי, דברים שנגעו לליבי, שנטמעו בי, דברים שחשתי נושאי משמעות, חשובים לי, נוגעים בזמן הסביבתי, במקום הימצאם מצאתי שהם טעונים במרחב הסובב אותם באופנים שונים. פעם, וויכוחים פנימיים, נקודות מבט והשקפה שונות על אותה התרחשות ופעם ניתובה של מחשבה ורעיון לשדה מציאות פיזית או מטפיזית באופנים אחרים.

נקודת המוצא בהתייחסות למכלול היצירה המוצגת היא להביא לגלריה את אותם דברים שייצרתי בעברי, ושבתי ונגעתי בהם כעת, כחדשים, כמשיקים למהלך היצירה העכשווי שלי. הפרטים הטכנולוגים התלויים על הקירות, מתוך תכניות העבודה האדריכליות, ערוכים כטקסט קיר, כמשטח אינפורמטיבי שניתן לקריאה בין השורות, שניתן לבחינה מדוקדקת, המתאר את מהלך התכנון אחד לאחד כפי שהוציא אל הפועל את מהלך התכנון והביצוע, הם גם ניתנים להסתכלות מקיפה כ’מפת התרחשות’ ללא קריאה מפורטת. התמונות המלוות את המפה, מחברות את המבט אל חלקי מציאות מעשית במבנה.

הפרויקטים המוצגים כאן מומחשים מנקודות מבט שונות ומקבילות, ההיבט התכנוני – שרטוטי שלהם, אל מול ההיבט הפיזי שלהם ופעולתם על סביבתם הקרובה. המבנים המרחביים המוצגים ומציגים את החומר שהרכיב
אותם, מעבר למעגל הנובע מעצם פעולת הבנייה של אלמנט מוצג ומציג בו זמנית, מעלים את השאיפה המקורית לפתוח אותם לאוויר הסביבה, לקבל תנועת וזרימת אנשים בתוכם, לייצר מקומות מובחנים בסביבות מישתנות. את עבודות החימר, המוצגות כאן כפי שיוצרו, הבאתי ביחד עם הרעיונות שהולידו אותן כחלק ממהלך מחשבתי רחב יותר, כחלק מדיון עם אוצרי תערוכות אחרות, כהזדמנות להרחיב את העבודה למחוזות
בהן רציתי לבקר, והזמן ההוא ביקש לחכות.

בגלריה “ויטרינה”, המכון הטכנולוגי חולון, יש גם משמעות נטענת לעבודה המוצגת. כמי שמנחה כאן סטודנטים וזוהי לו מחלקה שהיא אחד מבתיו, אני מוצא שיש מתאם מלא בין האופן בו אני
מקיים דיון עם הסטודנטים על ערכה של מלאכת הייצוג והיצירה לאופן בו אני מתמודד עימה בעצמי, אני מרגיש באמת ובתמים שהסטודנטים הבוגרים במהלך היצירה ואני היוצר במהלך ההוראה, סובבים את אותו מעגל בדיוק, כשאין משמעות לצמד המילים “אחרי הלימודים”, אנחנו תמיד עם הפנים אליהם.

אודי קרמסקי