פטינה

עבודתו של הצלם גולי כהן נעה על התפר שבין האמנות לבין הצילום המסחרי. בתערוכה מוצגות 15 עבודות , רובן תצלומי דיוקן נשיים. בעבודת הווידאו פינוקיו מוקרנות על מסך מפוצל שתי דמויות המיוצגות על ידי אותו מצולם, שמעשן סיגריה. במחצית המסך הדמות מכוסה שכבות מתקלפות של טפט דמוי עץ, ובמחציתו האחרת נראית אותה דמות כשהיא ‘מקולפת’ וחשופה. עבודה זו והתערוכה כולה פורשים לפנינו את העיסוק בנסתר ובנגלה, בעטוף ובחשוף.

כהן משתמש במיומנויות שרכש בעולם האופנה והפרסום על מנת לתעתע בצופה – הוא מציע לו את המוּכּר, הפתייני והזוהר, ובתוך כך טומן בעבודות תכנים עמוסי מסרים סותרים ומורכבים. בין היתר, עבודתו מדגישה תכנים שונים מאלו של עולם הפרסום. כהן שובר את התדמית המסחרית החיצונית; הוא מקלף את המעטפת החיצונית כדי לחשוף את הזהויות השאולות. באמצעות השאלת דימויים מעולם הפרסום והאופנה כהן מרוקן ומטעין מחדש את מושגי היופי והזוהר ומראה פן אחר – חשוף, נטול מסכות ופגיע. הסרת הכסות נעשית אגב שימוש בכוחו של הרגע. “אני מתעניין ברגע שבו האובייקטים המצולמים משילים את המסכות ומתמסרים”, אומר כהן, “אני בוחר בהם באופן אינטואיטיבי, מנסה לחשוף בהם שכבות של אמת, של פגיעות”.

בבחירת אתרי הצילום ניכרים אותות הזמן, ועם זאת, הם אינם מסמנים חלל וזמן מסוימים. הבלאי והקורוזיה שבסביבה הם חלק מתהליך החשיפה, וכמוהם גם המבט הישיר של המצולמים. כדברי החוקרת סוזן סונטאג: ״בסופו של דבר, בשביל הצלמים אין הבדל ועל כן אין אף יתרון אסתטי בין המאמץ לייפות את העולם ובין המאמץ הנגדי לקרוע מעליו את המסכה שלו”.

ד”ר גיא מורג צפלביץ’
—
¹ סוזאן