Practical Particles

על המטאמורפוזה של הטיפוגרפיה
דנה אריאלי

האות עוברת מטאמופרוזה: אנחנו קוראים פחות, אנחנו כותבים פחות עד כדי כך שלעיתים נדמה כי הגופנים שתיפקדו תמיד כדימויים מעוררי דמיון והשתאות הפכו למאובנים. על הרקע הזה אין זה מפתיע שעודד עזר בחר לעסוק במיצב האותיות שלו בהחייאה של הגופן. הוא עושה זאת באמצעות הרכבה של גופנים מאינספור דימויים אותם הוא מפרק לחלקיקים ומרכיב מחדש בתקווה להעניק לגופן חיים חדשים גם אם אלו חיים של אחרים.

ההחלטה של עזר לגייס לתהליך העיצוב של הגופן את הדימוי היא מרתקת. המסכים המרצדים לפנינו במקצב מטורף ממחישים באחת את החלטתו של המעצב להחיות את הפונט באמצעות הדימוי כמו מתריס:
If you can’t beat them – Join them.
התערוכה Practical Particles מעלה לדיון את יחסי הגומלין המורכבים בין הדימוי לבין הגופן. כיצד אנחנו מתמודדים עם קריאה ללא קריאה, או עם טיפוגרפיה ללא טיפוגרפיה? במלחמה הוירטואלית שמתקיימת בתערוכה בין הגופן לבין הדימוי דומה כי האחרון מנצח בנוקטאאוט. במובן הזה התערוכה ממחישה כי בדומה לשמועה על מותו של הספר, כך גם השמועה על מותה של הפונטיקה היתה ככל הנראה מוקדמת מידי.

החלפת הטיפוגרפיה המסורתית בטיפוגרפיה המבוססת על דימויים טוענת את האות מחדש באינספור משמעויות. במובן הזה עזר מבצע בתערוכה תרגיל מבריק בעיצוב קונספטואלי: את הפונטיקה החדשה שלו מרכיבים עתה דימויים ויראליים, זמינים ושכיחים במיוחד בהם צפו מיליוני בני-אדם, שבמוקדם אלימות, סקס ופוליטיקה: בחורה לא-מוסלמית שמלמדת כיצד לעטות בורקה, הוצאה להורג שבוצעה על-ידי דאעש, ג׳יפ מתנגש בספינקס, ביונסה מתפשטת והולכת מכות, טייס צפון קוריאני שמתרסק בסין, ניצול של ה-11 בספטמבר – כל אלו חוברים יחד בחתירה של המעצב לבטל לגמרי את הפער בין נמוך לגבוה. הדימוי מתפקד כאן כסוג של Ready-made המשמש כמצע לעיצוב החדש ומנכיח את ההשפעה הניכרת שהיתה לראשוני הדאדאיסטים ובעיקר לפוטומונטאג’ים של ג׳ון הרטפילד על העיצוב של עזר.

הפוליטיזציה של הפורנוגרפיה והפורנוגרפיזציה של הפוליטיקה אינם בבחינת חידוש למי שאימי המאה העשרים חקוקים בתודעתם. חוקרי התרבות החזותית של המאה העשרים מכירים היטב את הדיון על האסתטיזציה של הזוועה, ובכל זאת הבחירה של עזר בדימויים פרובוקטיביים מייצרת אסתטיקה חדשה. בדיוק כפי שהפוליטיקה של הפרובוקציה נעשתה לסממן המאפיין את המערכת הפוליטית הישראלית, כך גם העיצוב הנסמך על פרובוקציה נועד ״להחזיר את העיצוב פנימה״ ולהבטיח את היותו שחקן פעיל ומשמעותי במערכת התרבותית, החברתית והפוליטית.