Objects of Desire / True Story

התערוכה כוללת שלשה גופי עבודה: אובייקטים, ציורים ועבודת קול.
גופי העבודה מתלכדים יחד ומעלים שאלות על היחסים שבין זיכרון וחפץ, גילוי והסתרה, אמנות ועיצוב. העבודות בתערוכה חושפות בפנינו את ספור חייו של גרי גולדשטיין באמצעות דימויים הלקוחים מכרזות קולנוע, פרסומות, קומיקס, אוספים של תמונות של שחקני בייסבול, בולים, נערות שער ושחקני קולנוע שהופיעו במגזינים מנעוריו. אולם הסיפורים הנגלים בפנינו אינם מתארים סיפור חיים קוהרנטי, רציף והגיוני אלא הם פיסות נרטיבים קטועים עם חיבורים לא ברורים בדומה לזיכרונות פוסט טראומתיים.
גולדשטיין מספר כי בבית הוריו – שהגיעו לארה”ב כפליטים ניצולי מחנות השמדה – לא היו חפצי זיכרון ותמונות משפחה. יתכן שזו הסיבה לעיסוקו האובססיבי באובייקטים. האובייקטים מהווים עבורו סוג של קמעות, מעין Objects of Desire, שנועדו לגונן עליו ולמלא את החסר.

גולדשטיין מכסה בטיפקס חפצי יומיום, רדי-מייד קטני מידה, רושם ומצייר עליהם. המחיקה משנה את ייעודו של החפץ והופכת אותו למעין אובייקט שמאני המאזכר תרבות של וודו או עשייה פולחנית לפני המזבח. בסופו של התהליך, החפץ נראה קפוא, נושא את הזיכרון של השימוש בו, מתחפש ל”חדש”, ובכך מנוסח באופן אחר.

לגרי גולדשטיין מילון דימויים פרטי משלו החוזרים על עצמם שוב ושוב. ביניהם: פנים קפואות, פה פעור, שיניים, סיגריות שלעיתים נראות כמו ארובות, בועות טקסט ריקות, נקודות המשמשות כרקע וגם כחלק מהדימוי. בנוסף קווים וקווקווים הממלאים את הדף. העין גם היא מופיעה בעבודות רבות. העין מתבוננת הן פנימה והן החוצה על העולם שהצופה הוא חלק ממנו.
גולדשטיין מרבה להשתמש במרובע שחור, התחום במסגרת אדומה שמתחתיו מצוי טקסט מחוק. המרובע השחור הנו כיסוי אבל גם מחיקה. אפשר לקראו גם כמצב נפשי של חסר, של אימת החלל הריק (ביטוי הלקוח מתיאור ציורי הכדים היוונים). המילוי האובססיבי של הדף בדימויים הוא אחת הדרכים להתמודדות עם אימה זו.

גולדשטיין נודד בין התרבות האירופית והאמריקאית, בין דאדא, פופ-ארט וסוריאליזם. הוא משתמש באלמנטים של קומיקס. השימוש בהם מאפשר לו לגעת בתכנים קשים בצורה קלילה ופחות מאיימת. עבודתו נובעת מפחד מפני השכחה, מתוך רצון “להשאיר משהו שיהיה מאוחסן בעליית הגג”. לדבריו “כל העבודה שלי נוצרת באמוק, מפחד ששוב דבר לא יישאר. לכן ההגדרה הכי טובה לעבודותיי היא של ענת אשתי: ‘מפעל הנצחה אישית’ “. למרות הפחד מהשכחה הוא משתמש בחומרים דלים ומתכלים כגון: מצעי נייר ישן וכריכות ספרים משומשים.
הצבת העבודות בחלל התערוכה תדמה לטיול בתחנות חייו של האמן, כמו גם בתחנות האמנותיות שלו: דפדוף בספר עב כרס, רב פנים ועלילות.
כחלק מן ההצבה, תושמע עבודת קול, בה האמן קורא מטקסטים שלו השזורים בעבודותיו.

גרי גולדשטיין, חי ויוצר בתל אביב. נולד וגדל בארצות הברית. בוגר תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת סירקיוז. תואר שני באמנות פלסטית מ”מכון פרט” בניו יורק. עלה ארצה ב-1977. הציג תערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בגלריות ובמוזיאונים בארץ, בארה”ב ובאירופה, ביניהם במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב ומוזיאון חיפה.