ילדי החול

מבט ישראלי על סיפורים מאתיופיה 
בקיץ 2011 התקיימה בבית ים סדנאת כתיבה של קבוצת צעירים יוצאי אתיופיה. בפברואר 2012 חולקו הטקסטים שנכתבו באותה סדנא של סטודנטים במכון הטכנולוגי חולון, שהתבקשו לאייר אותם במסגרת קורס בהנחיית נעמה בנזימן, מרצה במחלקה לתקשורת חזותית. תהליך הכתיבה והאיור לווה במפגשים בין שתי הקבוצות, בשיחות ובהתלבטויות משותפות. תוך כדי עבודה על איור הסיפורים, עלו בכיתה שאלות הנוגעות בתפקידו הפרשני של האיור. כיצד יכולים סטודנטים שנולדו וגדלו בארץ ובאירופה לאפיין באופן משכנע מורשת שמקורה באפריקה? עד כמה על האיורים לתאר באופן נאמן ומדוייק את הסביבה והתקופה בה נוצרו הסיפורים? איך ניתן לאייר בשפה אישית ועדכנית טקסטים שאופיים מסורתי? פרשנות איורית מקורית וחדשה עלולה להיות מנותקת מהמורשת האתיופית. תפיסה איורית מסורתית עלולה להיות מיושנת, טכנית וצפויה. בהדרגה, באמצעות המילים והאיורים נוצר גשר בין התרבות האתיופית המסורתית, של “שם” ושל “אז” לבין התרבות העירונית הצעירה של ישראל, של כאן ועכשיו. 

תוצריו של התהליך נאספו לספר בשם “ילדי החול” – מסע בזמן ובמרחב, המשקף את התפיסות השונות והמגוונות של היוצרים שלקחו בו חלק. מעשיות עם אתיופיות שעברו במהלך הדורות מפה לאוזן לצד זיכרונות ילדות במסעות עליה לארץ, מחשבות וחוויות של צעירים שנולדו בישראל להורים מהגרים לצד דימויים עכשווים, שניכרות בהם השפעות של אמנות רוסיה קלאסית, של אומנות אפריקאית, סוריאליזם, דאדא, אסטטיקה דיגיטלית וציורי גרפיטי. איורי הספר שהוצגו בתערוכה הם ניסיון חדשני לצקת לתוך תכנים מהווי ותרבות יהודי אתיופיה תצורות אומנותיות ישראליות עדכניות.