נקודת ה-G

חייבים לעשות מזה טי-שירט

תמיר שפר ואני עובדים כבר מלא שנים יחד. אני כותב את הטור והוא מאייר.
12 שנים בערך,  יותר משש מאות טורים כבר מאחורינו. תקופה עמוסה, צפופה, אלימה ומיוזעת. היא התחילה בפיגועים, המשיכה במלחמות, ובאמצע היו מיתונים ובחירות. ותוך כדי כל זה, האדם הקטן, שעוד צריך לחיות איכשהו, הלך ונעשה קטן עוד יותר, והחברה הפכה לצודקת עוד פחות, ולאלימה עוד יותר. ולנו, יש מין נטייה עיקשת להטיח את הראש בקיר, לנג’ס, לדבר שוב ושוב על אותם דברים. לחדש, בינינו, כמעט כל אחד יכול. לא להפתעתנו גילינו כמה עשרות רבות של טורים הקדשנו לאלימות, לגזענות, לאטימות, לדורסנות. נדמה שלא עזרנו בכלום. המנגנון ממשיך לעבוד יופי. אבל זה לא אומר שרפתה ידנו, או שנפסיק, חלילה, עברנו בין עיתונים, החלפנו עורכים ונמשיך להיאבק.

הביטו בנו, ותחושו שאתם בידיים טובות. מה שאתם רואים זוהי נחישות. כן, כי זוהי משימתנו, לצאת מחדש בכל שבוע, ולרכוב אל עבר הכן-נודע: אל עבר הדבר המונח מתחת לאף ומול העיניים. הרי אל עבר הלא-נודע, בינינו, כמעט כל אחד יכול לרכוב. עובדה. הביטו סביב: כולם רוכבים אל עבר הלא-נודע.
דרור פויר