No Graphics

התערוכה no graphics עוסקת בעיצוב גרפי, אבל מבלי להראות עיצוב גרפי של ממש. למעשה, התערוכה עוסקת בצד האפל של העיצוב הגרפי, זה שלא מרבים לדבר עליו. בתערוכה משתתפים טווח רחב של יוצרים – החל ממעצבים גרפיים מובהקים דרך מעצבים המקיימים יחסים פרובלמטיים עם שדה התקשורת החזותית – כאלה שנטשו את המקצוע באופן מלא או חלקי לטובת תחומי יצירה אחרים – אמנות פלסטית, מוסיקה ואפילו עיצוב שיער, ועד אמנים המפלרטטים עם עבודות מוזמנות, לקוחות וקהל יעד מסומן.

עיצוב גרפי ותקשורת חזותית הפכו לשפת אם עבור כל אדם החי בעת הנוכחית, ואלו חוצים את כל שדרות החברה. תפקידו של המעצב הפך מרכזי ביותר, ויחד עם זאת הוא טומן בחובו מתחים, סתירות ופשרות. המעצב מחויב לגורמים שונים, כאשר לכל גורם צרכים נבדלים לחלוטין הבאים פעמים רבות לידי עימות זה עם זה: מחד, צרכי הלקוח מזמין העבודה, בעל המאה ובעל הדעה אשר מונע משיקולים מסחריים. מאידך, צרכי המשתמש – קהל המטרה – הדורש מן המעצב יושרה מקצועית בסוגיות רבות, ביניהן פונקציונליות, נגישות ושקיפות. לבסוף, קולו הייחודי של המעצב או המעצבת כאדם יוצר וכאדם חושב המחפש ביטוי בשדה הדורש ממנו במקרה הטוב צניעות ובמקרה הרע פשרות כואבות – הן מוסריות והן אמנותיות. תקשורת חזותית כענף של יצירה משקפת את מאבקם של כוחות משמעותיים הפועלים בתוך החברה האנושית. מערכת היחסים הסבוכה בין כלכלה, מסחר, טכנולוגיה, תקשורת ואמנות מוצאת ביטוי בשדה העיצוב הגרפי.

כדי לחשוף פן מסוים מאופיה המורכב של התקשורת החזותית בעת הזאת, החלטנו להפוך את תהליך העבודה על התערוכה למעין ניסוי בתנאי מעבדה: היוצרים עבדו מול “בריף” ובו רשימת חוקים – מותר ואסור, מה שהגדיר מראש את גבולות הגזרה של העבודה ואת יחסי הכוחות בין הנפשות הפועלות. באמצות תהליך זה ניסינו לבחון מקרוב את התנאים המאתגרים בהם פועל המעצב הגרפי בימינו.